ברם צריך היכא דנתנה בנה למניקה אי נמי קדמה וגמלתיה אי נמי מת בתוך עשרים וארבעה חדש מאי מי גזרינן הני אטו הני אי לא ת"ש דתנו רבנן נתנה בנה למניקה או גמלתהו או מת מותרת לינשא מיד רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סברי למיעבד עובדא כי הא מתניתא אמרה להו ההיא סבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי רב נחמן איני והא רב נחמן שרא לה לילתא שאני דבי ריש גלותא כיון דיהבי בניהו למינקתא לא הדרי בהו לאונקי אמר להו רב פפי ואתון לא תיסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שיש לה כעס מבעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא חולה חלושה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האסורים והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקנה ואילונית וקטנה ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר׳ מאיר ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלמא גזר רבי מאיר הני אטו הני ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו אמרו ליה לאו אדעתיך והלכתא מת מותרת גמלתהו אסורה מר בר רב אשי אמר מת נמי אסורה דילמא קטלא ליה ואזלא נמי ומינסבה בסורא הוה עובדה וחנקתיה ולא היא ההיא שוטה הואי:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן י״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.