ברם צריך למימר אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו מי אמרינן אפי' רשב"ג לא קאמר גבי איצטלית תתן לו את דמיה ולא בעינן עד דמקיים תנאה כי היכא דאתני משום דדמיה נמי כי איצטלית דמו אבל הכא כיון דלא מקיים תנאה עד דשקיל להו מינה והדר יהיב להו ניהלה לא הוי גיטא או דילמא אפי' רבנן לא קאמרי התם דכי יהבה ליה דמים לא משום דלא קא מחיל ליה לתנאיה ולא קאמר דמי איצטלית כאיצטלית דמו אבל הכא כיון דקא מחיל ליה לתנאיה כמאן דשקלינהו דמי ת"ש דבעא מיניה רב אשי מר' יוחנן האומר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו א"ל אינה מגורשת איתיביה האומר לחבירו קונם שאי אתה נהנה לי עד שתתן לבני סאתים חטים או חבית של יין אסור עד שיתן דברי ר"מ וחכ"א אף זה אם רצה להפר את נדרו שלא על פי חכם מיפר ואומר לו הריני כאלו התקבלתי א"ל התם משום הרווחא הוא אמרינן הריני כאלו התקבלתי אבל הכא לצעורה לחסורה הוא דבעא ולא אמרינן כאלו התקבלתי:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קל״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.