בלקשאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למילט איניש חבריה בשמא דשמיא דכתיב לא תקלל חרש וכי היכא דאסיר ליה למילט חבריה הכי אסיר ליה למילט נפשיה דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד ואפילו לייט נמי בכינוי קאי באיסורא דתנן משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אלו חייבין בשמים ובארץ הרי אלו פטורין באל"ף דל"ת ביו"ד ה"א בשדי בצבאות בחנון ברחום בארך אפים ורב חסד ובכל הכנויין הרי זה חייב דברי ר"מ וקתני סיפא המקלל עצמו וחבירו בכולם עובר בלא תעשה ואמר ר' ינאי לדברי הכל חבירו מלא תקלל חרש עצמו משמור נפשך וה"מ היכא דעושה מעשה עמך אבל אינו עושה מעשה עמך שרי למילטייה דכתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וכן בעזרא הוא אומר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קל״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.