ברם צריך למימר אמור רבנן אסור לקבולי לשון הרע למיעבד ביה מעשה אבל למיחש ליה בעי לפרהוזי ליה אי לא מי אמרינן כי אסיר לקבוליה למיעבד ביה מעשה אבל למיחש ליה בעי לפרהוזי נפשיה מיניה היכי דמי כגון דאמרו ליה פלניא קא מסגי בניכלא בהדך מיבעי למיחש ליה ופרהוזי נפשיה מיניה או דילמא אי חייש קא חשיד ליה ואמר מר החושד בכשרים לוקה בגופו ואסיר ת"ש דאמר רבא האי לישנא בישא אע"ג דלקבוליה לא מיבעי למיחש ליה מיבעי דכתיב והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו וכי גדליה הרגן והלא ישמעאל הרגן אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הרגן הנהו בני גלילא דנפק קלא עלייהו דקטלו נפשא אתו לקמיה דר"ט אמרו ליה אטמירנן מר אמר להו אמו' רבנן לישנא ביש' אע"ג דלקבולי' לא מיבעי לי' למיח' לי' מיבעי דילמא איתא למילתא ולא מסתייעא מילתייכו וגרמיתון צערא לדילי נמי אזילו אתון אטמירו נפשייכו:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.