ברם צריך למימר היכא דקישר ואחר כך פיסק ראשי חוטין שלהן מי כשירה אי לא מי אמרינן כיון דבשעת קישור לא הוי ענף הו"ל תעשה ולא מן העשוי או דילמא כיון דקא מפסיק להו בעשייה דידיה קא מיתכשרי דהו"ל פסיקתן עשייתן מיפלג פליגו בה רב ושמואל דרב אמר תלאן ולא פיסק ראשי חוטין שלהם פסולה דקתני פסולה עד שיפסיק ושמואל אמר פסולה לעולם הלכה כרב או כשמואל ת"ש דתניא כותי' דשמואל תלאן ואח"כ פיסק ראשי חוטין שלהן פסולה: אי נמי הני ארבעה קרנתא דגלימא כולהי חדא מצוה נינהו ומעכבן אהדדי או דילמא כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשה ולא מעכבן אהדדי למאי נפקא מינה למיפק בה בשבתא כי לית בה כולהי ארבעה אי אמרת כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשה שפיר דמי ואי אמרת כולהי חדא מצוה נינהו הני משוי בעלמא הוא ואסיר למיפק בה בשבתא מאי פליגי בה רבי ישמעאל ורבנן דתנן ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת היא ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות: הלכתא כמאן ת"ש דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת: ואיתמר נמי רבינא הוה קא מסגי בתר מר בר רב אשי בכרמלית אפסיק חד קרנא דגלימיה א"ל מאי דעתיך אישדיי' והתניא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה איכא דאמר שבתא דריגלא הוה ולא א"ל עד דמטא לבייתיה א"ל אי אמרת לי התם שריתיה והא תניא גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה הא תירגמא רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור הכא נמי כרמלית דרבנן היא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.