ברם צריך למימר היכא דנפסק החוט מעיקרו מי מכשר אי לא מי אמרינן כיון דגרדומיו כשירין שיריו נמי כשירין או דילמא לא ת"ש דאמר רבא בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה יתיב רב נחמן קאמר לה להא שמעת' איתיביה רבא לרב נחמן בד"א בתחילתו אבל בסופו שיריו וגרדומיו כל שהוא מאי לאו שיריו דאשתייר מינייהו וגרדומיו דאיגרדום איגרדומי א"ל חדא קתני שירי גרדומיו ולימא גרדומיו קמ"ל דנהוי בהו שיעורא כדי לעונבן: א"נ כי קא גדיל מיבעי ליה מיגדל תילתא ומישבק תרי תילתי דאמר מר נוי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ואי גדיל לרובא נמי שפיר דמי וא"נ לא גדל בה אלא חוליא אחת כשרה וכמה שיעור חוליא תניא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.