שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ה, ב׳

ברם צריך למימר אילו היכא דבדקה לסכין ושחט בה ובתר הכי נמצאת פגומה ולא ידיע אי מיקמי דתיגמר שחיטה איפגים אי בתר שחיטה איפגים מהו מי אמרינן כיון דאיכא למימר מעיקרא איפגים ואיכא למימר לבסוף איפגים הוה ליה כמאן דאיתיליד ספיקא בשחיטה ותניא כל ספק בשחיטה טרפה או דילמא ספיקא בסכין הוא דאיתיליד כיון דאיכא למימר עצם ודאי פגים עור ספק פגים וספק לא פגים האי בעצם הוא דאיפגים ת"ש דאיתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורב חסדא אמר כשירה חיישינן שמא בעצם נפגמה ואמרינן הלכתא כוותיה דרב הונא בשלא שיבר בה עצמות והלכתא כוותיה דרב חסדא בששיבר בה עצמות הלכך טבח צריך למיבדק בינו לבין עצמו בין כל חדא וחדא חיותא דא"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא דאי לבסוף אישתכחא פגימתה לא תיפסול אלא אחרניתא דאי לא בדיק מיפסלן כולהו הוה עובדא וטרף רב יוסף תליסר חיוותא: אי נמי אילו טבח ששקל בשר ושקל עמו מתנות ונתן לו לישראל ובא כהן המתנות ממי יש לו דין ליטול המתנות כך שנו חכמים לקח הימנו במשקל נותן לו לכהן ומנכה לו מן הדמים אמר מר זוטרא זו ששנו חכמים מנכה לו מן הדמים לא אמרו אלא בזמן ששקל ישראל לעצמו אבל שקל טבח ונתן לו הדין על טבח ליתן לו לכהן: וכן הלכתא: אי נמי כהן אם לא עלה בעבודה מהו שיעלה במודים הלכתא מאי בריך שמיה דקב"ה דיהב לן אורייתא ומצוותא על ידי משה רבנא בריך הוא. כך תנו חכימיא במתניתא דילנא כהן שיש בו מומין לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר: א"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו נושא את כפיו עובר על מה שכתוב בתורה כה תברכו את בני ישראל ורב אמר חיישינן שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא: א"ר זעירא אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיפסוק אמן מפי הצבור ובשעה שהכהנים פורשין כפיהם צריכין לברך קודם שיברכו וכיצד מברכין במודים בא"י אמ"ה אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה ובהודאה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל באהבה רצויה ואל יכשל בה כושל ועון מעתה ועד עולם וכי מהדרי אפייהו מציבורא מאי מברכין רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל: א"ר יהושע בן לוי מניין שאפילו הקב"ה צריך לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם: אמר רב אדא בר אהבה א"ר שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים כולם פורשין את כפיהם ולמי מברכין א"ר זעירא לאחיהם שבשדות: ולענין שאילתא דשאילנא קדמיכון ת"ש דאמר רב כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה במודים בד"א שלא עקר רגליו בעבודה אבל אם עקר רגליו בעבודה ולא הספיק לעלות עד שאמר שליח צבור מודים עולה וכן הלכתא: