שאילתא דאילו מן דבעי למישחט לחיותא צרי' למיבדקיה לסכינא ברישא דילמא אית ביה פגימותא ואי אית ביה פגימותא ושחיט בה איטרפא לה מ"ט כיון דההוא מורשא דפגימותא מיבזע הוא דבזע לה הויא לה דרוסה ואמר רב חסדא מניין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם לבדיקה למה לי קרא כיון דאיכא פגימותא טרפא אנא ידענא דבעיא בדיקה לחכם קאמרי' והא א"ר יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם אין ה"נ וקרא אסמכתא בעלמא הוא: ואמר רב הונא האי טבחא דלא אחוי סכיניה לחכם מעברינן ליה רבא אמר מכריזין אבישריה דטרפה ולא פליגי הא דנמצאת סכינו יפה והא דלא נמצאת סכינו יפה רבינא אמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה מאיס לבישריה בפרתא ההוא טבחא דלא סר סכיניה לרבא בר חיננא שמתיה ועבריה איקלעו מר זוטרא ורב אשי לקמיה אמר להו ליעיינו ביה רבנן במילתיה דתלו ביה טפלי בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת סכיניה יפה ואכשריה א"ל מר זוטרא ליחוש ליה מר לסבא א"ל אנן שליחותיה הוא דקא עבדינן: במערבא בדקין ליה בשמשא אמר רב הונא בר רב קיטנא אמר ריש לקיש ג' פגימות הן פגימת עצם בפסח פגימת אזן בבכור פגימת מום בקדשים ורב חסדא אמר אף פגימת סכין וכולן כדי פגימת מזבח וכמה בכדי שתחגור בה צפורן:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.