ברם צריך למימר כהנת ולויה שנישאת לישראל וילדה בכור מי מחייבין לפדות או לא מי אמרינן אע"ג דהוקשו כיון דברה דכהנת מישראל לא הוי כהן ודלויה מישראל לא הוי לוי דהא למשפחותם לבית אבותם אמר רחמנא ולא אזיל זרעא דידה בתרה כמה דמסלקא מינה דמי ובריה דישראל הוא ולא קא מהניא ליה כהונה ולויה ולא כלום או דילמא אע"ג דהכי הוא לענין בכורה בפטר רחם תלא רחמנא ופטר רחם בישראל כתיב והאי פטר רחם דכהנת או דלויה הוא וכי לימא מר אי בפטר רחם תלא רחמנא אי הכי בת ישראל שנישאת ללוי ליחייב ברה ההם כיון דאיתיליד ליה ללוי איפטר ליה מק"ו והקישא אבל הכא בפטר רחם תלא רחמנא מאי
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קי״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.