במדברשאילתא דמיחייבין דבית ישראל דאלו מאן דהוי ליה ברא בוכרא מחייב למיתן פורקניה חמש סלעין לכהן דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה. ומאימת מיחייב למיפרקיה מכי הוי בר תלתין יומין דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה. והיכא דיהב ליה לכהן חמש איסתרי בתוך שלשים יום ומת הבן בתוך שלשים יום דינא הוא דמהדר ליה דתנן מת הבן בתוך שלשים יום אף על פי שנתן יחזיר. והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב הוא למיפרק נפשיה מ"ט קרי ביה תפדה וקרי ביה תפדה והני מילי בוכרא דאימא אבל בוכרא דאבא ולאו דאימא לא מ"ט פטר רחם כתיב והנ"מ בוכרא דישראל אבל דכהני ולויי לא דתנן כהנים ולוים פטורין מק"ו ומה אם פטרו של ישראל במדבר דין היא שיפטרו של עצמן: ודישראל לא אמרנא אלא דהו"ל מבת ישראל אבל מכהנת ולויה לא דא"ר אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים וכדאמר בר רב יוסף דאמר דאיעברא מישראל.
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קי״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.