שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קי״ג, א׳

שאילתא דאילו מאן דמזבין זבינתא לחבריה אסיר ליה לאטעוייה וזבוני ליה טפי ממאי דשוי דכתיב וכי תמכרו ונו' וכי היכי דאסיר למזבננא הכי אסור לזבונא דאי טעי מזבננא וקא מזבין בבציר ממאי דשווי אסיר ליה לזבונא לזבוניה בבציר מן דמיה דתנו רבנן וכי תמכרו ממכר אין לי אלא נתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר או קנה ודאי אודעיה מזבננא ואמר ליה דלא שוי הכי ואנא בהכי מזביננא לך אי נמי זבונא למזבננא שפיר דמי דתנו רבנן במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה והיכא דטעה וזבין אי הויא ההיא טעותא שיעור דנקא בזבינתא אי נמי בזוזי איכא דינא לאהדורי ורשותא בידיה דההוא דטעי דאי בעי שקיל טעותא ואיבעי הדר בזבינתיה דתנן האונאה ארבעה כסף מארבעה ועשרים כסף לסלע שתות למקח ואיתמר רב כהנא אמר רב שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו תניא כוותיה דשמואל מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה חמש בשש מי נתאנה לוקח יד לוקח בעליונה רצה אומר לי תן לי מעותי או תן לי מה שהוניתני ועד אימת מצי הדר ביה עד כדי שיראה לתגר או לקרובו ואי שהא טפי מהאי שעורא מסבר סבר וקיבלה ואחליה לטעותיה ודאי טעה בציר מדנקא לאלתר הוי מחילה טעה טפי מדנקא בטל מקח ושניהן חוזרין דאמר שמואל פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וכי קאמרינן וזה וזה אשתות ויותר משתות אבל פחות משתות לאלתר הויא מחילה מדמותבינן ת"ש דאמר רבא האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ואם איתא ליהדר ליה פורתא אדבציר משתות ולהוי אידך מחילה ואי סלקא דעתך פחות משתות נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו אמאי מותבינן ואמרי' ליהדר ליה פורתא אדבציר משתות ותהוי אידך מחילה ואמרינן נמי מעשה ואמר אי יהיבנא ליה חמשין וחמשה הויא ליה מחילה אתן ליה שתין ואתבעיניה בדינא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה: