שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל לאזוקי איניש ממונא דחבריה ומן דמזיק ממונא דחבריה מיחייב לשלומי דכתיב מכה בהמה ישלמנה לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד לא שנא כי נים ולא שנא כי תיר כי מזיק מיחייב לשלומי דתנן אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן מנא הני מילי אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה פצע תחת פצע לרבו' שוגג כמזיד ישן כער ואילו היכא דקא מסגן לגבי הדדי ברשות הרבים האי נקיט חבית והאי נקיט קורה ודחפו הדדי ואיתבירא חבית פטור מלשלומי דאמר ליה איתבעי לך לנטורי נפשך דתנן שני קדרים שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חייב בנזקו של שני זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה חביתו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור ואם עמד בעל הקור' חייב ואם אמר לו בעל קורה לבעל חבית עמוד פטור היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור ואם אמר לו בעל חבית לבעל קורה עמוד חייב וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו וכי משלם לא משלם אלא מאי דאזיק אבל תיברא דמנא גופיה מקביל ליה מריה במאי דשווי דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מיטפלין בנבילה מנא הני מילי אמר רבי אמי דאמר קרא מכה בהמה ישלמנה אל תיקרי ישלמנה אלא ישלימנה רב כהנא אמר מהכא אם טרוף יטרף יביאהו עד הטרפה טרפה עצמה לא ישלם חזקיה אמר והמת יהיה לו לניזק אמר ליה רב כהנא לרבא הא למה לי קרא ישיב לרבות שוה כסף כל דאית ליה פרע ליה אמר ליה לא נצרכא אלא לפחת נבילה דאי איפחת מעידנא דאיתקא ועד דאיזדבן ברשותא דמרה קיימא וטורח נבילה תנאי היא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קי״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.