יש לשאול ע"ז. דבבכורות פ' הלוקח בהמה (בכורות כ"ג ב') שמעינן לר"י דדריש סרוחה מעיקרא בעי קרא. דאמרינן התם אחד טומאה חמורה ואחד טומאה קלה עד לכלב. וטעמא מפרש התם דקסבר סרוחה מעיקרא. יש לתרץ דלגר דכתיב גבי נבילה דילפינן מינה דאינה ראויה לגר לא מיקרי נבילה, לא לאיסור אכילה ולא לענין טומאה, לענין טומאה מוקמינן למעוטי סרוחה מעיקרא, לענין אכילה לא איצטריך דאין אדם אוכל דבר סרוח, הלכך לענין טומאה מוקמינן למעוטי דבר הראוי לטומאה, ולענין אכילה למעוטי דבר הראוי לאכילה, הלכך לא קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן:
ספר יראים · סימן ע״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.