ספר יראים · סימן ז׳, ב׳

ויש לשאול היכי מצינן לאוקמי והכתיב והוצאתם את שניהם, ואילו קטנה לאו בת עונשין היא והכי נמי דייקינן בכתובות פ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ד ב') גבי מוציא שם רע, טעמא דכתיב נערה מלא הא לאו הכי אפילו קטנה במשמע הא כתיב ואם אמת היה הדבר וגו' ואיכא למימר דהכא היינו טעמא דכתיב ומת האיש השוכב עמה לבדו. ובמה היא נעשית ארוסה כדתנן * בקדושין האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה, בכסף וב"ה אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה א' משמנה באיסר האטלקי, וקימ"ל כב"ה. תניא (קדושין ט' א') בשטר כיצד כתב לה על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי כו' בביאה כמשמעה וכולהו נפקי להו מקראי בקדושין פ"א כסף דכתיב כי יקח איש אשה ואין קיחה אלא בכסף, וכ"ה אומר נתתי כסף השדה קח ממני ; שטר דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר אף הויה בשטר, דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה אף הויה בשטר. ביאה דכתיב ובעלה ותניא ובעלה מלמד שנקנית בביאה ותנן בקדושין פ"ב (מ"א א') האיש מקדש את בתו כשהיא קטנה בו ובשלוחו. ותנן בפ' נערה שנתפתתה האב זכאי בבתו בכסף בשטר ובביאה. ותנן בקדושין ונפקא לן מקרא (כתובות מ"ו ב') דאמר רב יהודא ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו האב וכשם שהאב מקדש בתו בשלוחו כך האיש מקדש ששלוחו של אדם כמותו לכל דבר חוץ מדבר עבירה. ובקדושין שאינם מסורים נקראת מאורסת, דקימ"ל בקדושין פ' האיש מקדש (קידושין נ"א א') דהוו קדושין, דאביי ורבא הלכתא כאביי בר מיע"ל קג"ם ואחד מהם קדושין שלא נמסרו לביאה אביי אמר הוו קדושין ורבא אמר לא הוו קדושין.