ספר יראים · סימן ס״ג, ה׳

ור' יעקב פירש. היכא דקרעיה שתי וערב וטחו בכותל לכתחלה בהדי בשר בקדרה מותר. וזה לשונו וכתיבתו. הכחל קורעו ומוציא את חלבו, מפרש בגמרא קורעו שתי וערב וטחו בכותל ואוכלו בין צלי בין מבושל, דצלי ומבושל לגבי חלב ושמנונית חד הוא, ואפילו לכתחלה ואפילו בהדי בשר. לא קרעו שתי וערב אלא קריעה קצת אינו עובר עליו בין צלי בין מבושל דאמר ר' זירא אמר רב אינו עובר עליו כיון שקרעו קצת אעפ"י שלא קרעו שתי וערב ולא טחו בכותל אם בשלו בהדי בשר מותר לאוכלו שמענו דלא כברייתא היכא דבשליה לחודיה בלא בשר. אבל אם לא קרעו כלל לבשלו בהדי בשר אסור מדרבנן, כדאמרינן בפרקין דלעיל (צ"ז ב') כחל בס' והכחל מן המנין לחלב שחוטה מדרבנן. אבל לא קרעו כיון שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל אסור לבשלו בהדי בשר לכתחלה דקורעו תנן ובלא קריעה כלל אסור שטעם הכחל בבשר בטעם בשר בחלב, ולכן גזרו חכמים. ובשאין בשר עם הכחל בקדירה מותר לכתחלה כיון שקרעו אעפ"י שלא קרעו שתי וערב אין החלב כנוס עוד בכחל כמו שהיה מקודם, אעפ"י שחזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו חכמים כיון שאין בשר אחר לא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו ולא אתי לאיחלופי למיכל בשר בחלב, ועל כרחנו מה שאמר מותר, זה הוא אפילו בקדירה ואפילו בהדי בשר, כיון שקרעו קצת כמו שפי', תדע דסתם בישול אינו אלא בקדירה. וכן סמא של הלכה שאינה מדברת כלל לצלי ומה ענין צלי אצל שמנונית וחלב ואתיא שפיר דהא דתניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו בקדירה כיון שקרעו קצת בלא שתי וערב ובשליח לחודיה בלא בשר מותר כדפרשינן לעיל, דהא ברייתא בעל כרחנו בלא בשר מדקתני שבשלו בחלבו ולא קתני שבשלו עם הבשר ש"מ משום היא גופא קאמר, ומפרש רב נחמן לקמן דהא מותר לכתחלה קאמר וא"כ בקריעה קצת מיירי קשים לעלמה [?] פי' אפילו עם הבשר: