ספר יראים · סימן ס״ג, י״ב

ואי קשיא להאי סברא הא בביצה פ"א [ז' א'] מדמינן טומאת, נבילה לאיסור בשר בחלב, דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרת לאוכלן בחלב, רע"א אם היו מעורות בגידין אסורות, מאן תנא להא דתנן האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ביצים מן העצמות מן הגידין והבשר שנתלש מן החי טהור מן האשכול של ביצים מן הקורקבן מן המעים או שהמחה את החלב וגמעו טמא מן השלל של ביצים טהור אמר רב יוסף דלא כר"י דאי כר"י האמר אם היו מעורות בגידין אסורות הא לא קשיא דמ"מ שמעינן מר"י דחשיב להו אוכל לעניין איסור ומדרבנן דפליגי עליה לא שמעינן בהדיא דנהי דלא שרו רבא אלא באיסורי בשר בחלב דבשר בעינן אבל לענין איסורא וטומאה דלא כתיב בשר אסרי, מיהו בהדיא לא אשכחינן דאמרי הכי הלכתא אמר תלמודא דלא כר"י ולא אמר דלא כרבנן ועוד דאי' למימר אפילו הוו איסור בנבילה וטומאה לרבנן ה"מ גמורות דחזי לאכילה ואינן מעורות בגידין אבל מעורות (בגידין) מישתרי מטעם דלא אכלי אינשי ולא הוו אוכל, הלכך איסור מן השלל של ביצים טהור רבנן מודו. ותדע דהא לא אמרי רבנן היא, אע"ג שפירש' והתרנו לפי סברא כרב יהודאי גאון עבדינן ומבטלינן סברא דידן כנגד סברא דידיה שפירש שטעם ביצה הניתרת בחלב פירשא היא בעוד שלא נולדה. ולפי טעם זה ראיה היא בחולין פ' כל הבשר (חולין קי"ד א') המבשל בשר במי חלב פטור, פי' מי חלב הצלול בנסיובי דחלבה שנסיובי נקרא היוצא מתחת עשיית הגבינה ואותו הוא שנותנין בעשיית כותח, ואח"כ מרתיחין אותו נסיובי ועושין ממנו מט"ו בלע"ז כעין גבינה, והצלול הנפרש מן המטו נקרא מי חלב ואין נקרא חלב והמבשל בהם פטור וכן האוכל בהם פטור משום בשר בחלב, אבל עובר משום אוכל דבר מן החי, דכיון דלא מיקרו חלב לא שרינן ליה מטעם חלב דשרייה רחמנא משום דחדוש הוא בו ואין לך בו אלא חדושו חלב (ה)נקרא הלב מותר ולא מי חלב שאינו נקרא חלב. ולפנים בעמוד שביעי בלאו דלא תבשל (סי' שי"ב) הארכתי בזה הדבר להביא ראיות ולהסביר הדבר: