ואסור למיכל מצה שנלושה בחמרא או בדובשא או במשחא עם המים משום דמחמצא טפי בתערובות מי פירות ומים, הלכך אפילו בעודה מצה אסורה, כדתניא (ל"ו א') אין לשין את העיסה ביין. ושמן ודבש ואם לש רשב"ג אומר ישרף וח"א יאפה ויאכל מיד. ואמרינן בסיפא אע"פי שאין לשין בו מקטפין (בו) אתאן לת"ק וה"א את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו. ומדבריהם למדנו דקמו להו רבנן דסיפא ור"ג בחדא שיטתא וישרף מיד ש"מ הלכתא כוותיה השתא נמי קטופי לא מקטפינן כ"ש דלא לשינן בהו וישרף מיד:
ספר יראים · סימן נ״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.