ועל מה שאמרתי למעלה דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אלא במין במינו, יש להביא ראיה דאמרינן בשלהי ע"ז (ע"ג א') יין במים בנותן טעם ומוקמינן לה התירא לגו איסורא בנופל מעט מעט מיירי, דאי נפל בבת אחת לא הוי מקשי מינה לרב מרי דאמר ראשון ראשון בטל, שמתוך הקושיא הוזקק רב דימי להעמיד המשנה היתר לגו איסורא אלא ודאי בנופל מעט מעט מיירי דקתני התירא לגו איסורא בנותן טעם, אבל אם רבה היתר שנפל עד שאין במים דאיסורא בנותן טעם בחמרא דהתירא אע"פי שנפל מעט מעט, לא אמרינן ראשון בטל במיא דאסורא ונעשה איסורא, אבל במין שאינו מינו לא אמרינן התיכה נעשית נבילה, וזה טעם פירוש רבנו שמואל זצ"ל לשם דלהכי לא מיתסר אלא בנותן טעם שלא יתכן לומר נעשה יין של גתי היתר מיא דאסורא, ביון שאין טעם מים כלל ולא יעשה ראשון ראשון איסור, אבל יין ביין התירא לגו איסורא אמרינן אוסר בכל שהוא, אע"ג דאיסורא לגו היתרא ראשון ראשון בטל לפי שהיתר לתוך איסור ראשון ראשון נעשה איסור כדין אותה חתיכה נעשית נבילה במין במינו.
ספר יראים · סימן מ״ח, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.