ספר יראים · סימן מ״ח, ו׳

ושעור שהיית הבשר במלח, פי' רב יהודאי גאון זצ"ל כשיעור צלייתו [ושעור] דמלוח אמרינן דהוי כרותח דצלי, וכאשר הצלי מפליט את הדם כך המלח מפליט הדם. ושעור המלה כדתניא גבי קרבנות במנחות בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"א א') כיצד הוא עושה ? מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו ואמר אביי וכן לקדירה. למדנו שצריך שיתן מלח בכל מקום. וכתב רב יהודאי גאון זצ"ל שיעור ממלח בישרא כל שאינו נאכל מחמת מולחו וטעמא דבהכי אמר שמואל (קי"ז א') אין מניחין את הבשר אלא על גבי כלי מנוקב, ואי מלחיה על גבי כלי שאינו מנוקב הוה ליה כאלו דאבשיל ליה בדמיה, משום דקיי"ל מלוח הרי הוא כרותח דצלי ואסור תהוי מנא. ואי דחספא הוא בעי למתבריה. ושרי לממלח עילוי מנא ועילוי ארבילא ועילוי גילא. כללא דמילתא: כל מילי דכי שדיית מיא עילויה דייב, שרי לממלה עילויה, דדמא משריק שריק ההוא כלי, מידי דהוי אכלי מנוקב.