ספר יראים · סימן תנ״ו, ח׳

כתב רב יהודאי גאון בהמה נמי כיון דזימנין דצלי ליה באחד צריכין. ותנן רוב אחד בעוף או וושט או קנה רוב שנים רוב כל אחד ואחד ומחצה על מחצה אינו כרוב ועוד אי אפשר לצמצם. ובלילה אבוקה או נר כנגדו שוחטין לכתחילה כדתניא (י"ג ב') לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה ותנן השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה דאי עבד אין לכתחילה לא ומתרצינן ברייתא כשאבוקה כנגדו מתניתין בשאין אבוקה כנגדו. תנן (ב' א') הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן וכולם ששחטו ואחרים מאין אותם שחיטתן כשרה אמר רב יהודה אמר שמואל (ט' א') כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור פי' שיודע פשוטן של הלכות שחיטה אע"פ שאינו יודע דקדוקן של הלכות שחיטה שחיטתו כשרה דהא חכמים נמי מסתפקי להו מילתא בשחיטה הלכך אינו צריך שידע כל דקדוקין אך שיודע לתת לב בשינוי שחיטת ולשאול על ספיקן. והיכא דשחט ואזל ליה לעלמא ולא ידעינן אי הוה בקי בהלכות שחיטה אי לא ובדקו לבהמה ונמצאת שחיטה שפיר שחיטתו כשרה דרוב מצויין אצל שחיטה בקיאין הן דאע"ג דלא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו לקולא (גיטין ס"ד ב') אימור אינש אחרינא שמע אזל ושחט למדנו דלא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלא היכא דאיכא למתלי ולמימר דההוא דשחט לא גזלן הוה דברשות בעלים שחט אבל אי ליכא למתלי דישחט שלא בגזל בההוא לא אמרינן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת הלכות שחיטה ותניא (חולין י"ב א') הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין וכו' דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן. תבן (מ"א א') אין שוחט לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ומדבריות ולא לתוך וזבלים וטעמא שלא יאמרו לשרא דימא קא שחיט ולא לתוך הכלי דאמרינן לזרוק קא שחיט מיהו אם שחט בדיעבד שחיטתו כשרה ונהגו כשרים לתת לתוך הכלי מים מעט או טיט שבענין הזה אין מקבלין דם לזרוק ותנן שוחט הוא לתוך עוגל של מים ומוקמינן (מ"א ב') בעכורין אבל בצלולין לא דאמרינן לבבואה דידיה קא שחיט ותנן אין שוחטין לתוך הגומא וטעמא שמא יחקה את המינים והרוצה לנקה חצירו פי' רבא כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים. פירשנו למעלה מקום שחיטת הקנה ובושט לא פירשנו צא ולמד מתחלת אלו טריפות (מ"ד א') דאמרינן למעלה עד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפישת יד פי' רב יהודאי כי היכא דתפיש ליה איניש בד' אצבעי ובשור גדול קאמר וכן פרש"י בשם רבינו יעקב בר יקר רבו. וכתב ואני שמעתי כדי אחיזת חודי צפרנים וכי האי גונא לא מקרי יד וראיה לארבע אצבעות דאמרינן באלו טריפות (נ' ב') אמר רב נחמן מקום הדבק שניטל כולו כשר ובלבד שישתייר בו כדי תפישה וכמה כדי תפישה כמלא בטרא בתורא פי' ד' אצבעות בשור הגדול די לו בכך. למטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד מקום שישעיר וכי קאמר בתורא דנפיש שערתיה ואתי שערתיה עד הוושט והני ד' אצבעי בתורא ובשאר בהמות ועופות תפשינן שיעורא בתרבץ הוושט דקי"ל תרבץ הושט לאו מקום שחיטה הוא והי ניהו תרבץ הושט פי' רב פפא משמיה דרב ביבי בר אביי (מ"ג ב') ה"ד ושט עצמו כל שחותכין אותו וכווץ. ותניא (ט"ז ב') בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ומוקמינן האי קרומית של קנה בסימונא דאגמא דלית ליה קיסמין אבל שאר קנים שנינו ה' דברים שנינו בקנה אין שוחטין וכו' פי' משום דאית ביה קיסמין דקין ונוקבין הסימנין. תניא (כ"ח א') ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. פי' רב יהודאי מאן דרוו לא לשחוט דרובה דדרוסה מרוויתא נינהו.