ספר יראים · סימן תנ״ו, ז׳

עימוד. שעקר הסימנים קודם השחיטה ונעשית נבלה קודם שחיטה והיכא תנינן לה דתנן (ל"ב א') שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט נבלה והוא הדין בפסיקת הוושט והא. דתניא בגרגרת דגרגרת עבידא לאיפסוקי ותנן נמי בפרק כסוי הדם (חולין פ"ה א') הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואמרינן בשבת פרק מפנין (שבת קכ"ח ב') אמר אביי האי מאן דשחט תרנגולא ליכבשינהו לכרעי בארעא אי נמי גידל להו מידל דלמא מוקים להו לטופרא בארעא ועקר להו לסימנים ותניא בהשוחט (כ"ח א') שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן באלו טריפות (נ"ד א') אמר ר"ל ברבי זכור את האיש לטוב שנאמר שמועה זו מפיו שמוטה ושחוטה אי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ור"י אמר יביא בהמה אחרת מקיף ואמר רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסימנים ושחט אבל תפש בסימנים ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה. וכל הלכות שחיטה אמרינן בחולין בתחילת השוחט (כ"ז א') גמירי לה . וצריך השוחט שיבדוק הסימנים אחר שחיטה (ט' א'). ויבדוק הסכין אבשרא וטופרא ואתלתא רוחתא (י"ז ב'). רב כהנא מצריך בדיקה בין כל חדא וחדא (י' ב'). והיכא דבדק הסכין בדוקה ונמצאת פגומה אם שיבר בה עצמות או עשה בה דבר שדרכו ליפגם בה כשרה ואם לא פסולה. תנן (י"ג א') שחיטת עובד כוכבים נבילה אע"פ ששחט שפיר וטעמא כדתנן (ל"א א') נפלה סכין ושחטה אע"פ ששחט כדרכה שחיטתו פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל מה שאי אתה זובח אי אתה אוכל ובזביחת עובד כוכבים לא קרינן ביה וזבחת. ותניא זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלין וקימ"ל כר' נתן דלא ילפינן כוונה לשחיטה ומתניתין נמי דיקא דקתני פסולה בנפלה הא הפילה כשרה כיון דאיכא כח כוונת גברא. תנן (כ"ז א') השוחט. אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר"י אומר עד שישחוט את הוורידין אמר להו ר"י לבניה (ברכות ח' ב') הזהרו בוורידין כר' יהודה ואמר רב חסדא (כ"ח ב') לא אמר ר' יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה דמנתחא אבר אבר לא צריך דטעמא דר' יהודה משום דמא הלכך אי נקיב להו בשעת שחיטה דחיימי ומייתי דמא שפיר דמי.