ספר יראים · סימן מ״ה, ל״ב

ועתה נבאר דעת רבינו במנין הלאוין הנה ממנין הל"ת שכתב הרמב"ם חסר בדברי היראים ל"ת. ב] שלא לעשות פסל. ג] שלא לעשות לאחרים. ד] שלא לעשות צורות לנוי. יז] שלא לאהוב המסית. יח] שלא לעזוב השנאה למסית. יט] שלא להציל המסית. כ] שלא ללמד המוסת זכות על המסית. כא] שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית. כט] שלא נמנע מלעשות דין בנביא השקר שנאמר לא חגור ממנו. לא] שלא לקסום. לה] שלא לחבור חבר. מז] שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו וגו'. נ] שלא לחון שנאמר לא תחנם. נח] שלא ייראו אנשי המלחמה מאויביהם כשעת המלחמה. סז] שלא להשבית שמירה סכיב למקדש. סח] שלא יכנס כהן בהיכל בכל עת שנאמר ואל יבא ככל עת אל הקדש. עא] שלא יעבוד בע"מ עוכר שנאמר כל איש אשר בו מום לא יקרב. עב] שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא הכהנים כעבודת הלוים. פא] שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב שנאמר לא תעלו עליו קטורת זרה. פב] שלא לכבות אש המזבח. קב] שלא יתן שמן זית במנחת חוטא. קג] שלא יתן עליה לבונה. קד] שלא יתן שמן במנחת סוטה. קה] שלא יתן עליו לבונה. קח] שלא לפדות בכור בהמה. קי] שלא למכור שדה החרם. קיא] שלא לפדות שדה החרם. קיט] שלא להותיר מבשר הפסח שני עד בקר. קכב] שלא לשבור עצם בפסח שני. קכד] שלא לעשות שירי מנחות חמץ. קלט] שלא לאכול כשר חטאות שנעשו כפנים שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה. קמה] שלא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה שנאמר לא תוכל לאכל בשעריך וגו' בקרך וצאנך. קמו] שלא לאכול כשר עולה שנאמר לא תוכל וגו' ונדריך אשר תדור. קמז] שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת הדם שנאמר לא תוכל וגר ונדבותיך. קמח] שלא יאכל זר כשר קדשי הקדשים שנאמר וזר לא יאכל כי קדש הם. קנד] שלא להקדים תרומה לבכורים ולא מעש"ר לתרומה ולא מע"ש לראשון שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר. קסה] שלא יצא כהן מן העזרה כשעת עבודה שנאמר ומפתח אהל מועד וגו'. קסט] שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ שנאמר ונחלה צא יהיה לו. קע] שלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה כשעת כבוש הארץ שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה. רכז] שלא למכור שדה בא"י לצמיתות. רכח] שלא לשנות מגרשי הלוים ושדותיהם. רכט] שלא לעזוב את הלוים. רלא] שלא ימנע להלות לעני מפני השמיטה. רנה] שלא להונות עבד שנאמר לא תוננו. רס] שלא להניח לנכרי לעבוד בע"ע הנמכר לו בפרך שנאמר לא ירדנו. רעט] שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות שנאמר לא תחוס עינך עליו. רפב] שלא לנטות אחרי רבים בד"נ אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד שנאמר לא תהיה אחרי רבים לדעות. רפז] שלא יעיד קרוב שנאמר לא יומתו אבות על בנים וגו'. רצא] שלא יורה העד כדין שהעיד בו בד"נ שנאמר ועד אחד לא יענה. רצב] שלא להרוג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין שנאמר ולא ימות הרוצח וגו'. רצג] שלא לחוס על הרודף שנאמר וקצותה את כפה לא תחוס עינך. רצד] שלא לענוש האנוסה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר. רצה] שלא ליקח כפר מן הרוצח שנאמר ולא תקחו כפר וגו'. רצו] שלא ליקח כפר נגלות רוצח בשגגה. שז] שלא לגלח שער הנתק שנאמר ואת הנתק לא יגלח. שכא] שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים נשכת שנאמר אל יצא איש ממקומו. שכב] שלא לענוש בשבת שנאמר לא תבערו אש ככל מושבותיכם. שנא] שלא לגלות ערות האב עצמו שנאמר ערות אביך לא תגלה. שנב] שלא לגלות ערות אחי האב עצמו שנאמר ערות אחי אביך לא תגלה. שנג] שלא לקרב כעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערוה שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה. שסב] שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי. ונגד זה כל אלו ששים ואחת לאוין מצאנו להיראים שחשכ מל"ת שאינם בסה"מ להרמב"ם ואלו הן סימן ל"ו. ל"ז. מ"ה. ע"ג. פ"ח (ב' לאוין). ט"ו איסורי הנאה שלדעת היראים נמנין ללאו כפ"ע והוא העמוד השלישי. קל"ה. קל"ח (ב' לאוין שכחה ופאה). ר"ג. ר"ז. רמ"ח. רמ"ט. רנ"א. רצ"ה. רצ"ז. ש"ג. שי"ג. שי"ט. ש"כ (ג' לאוין). שכ"א (ב' לאוין). שכ"ג. שכ"ו. שכ"ח. של"א. של"ו. שמ"ח. שמ"ט. שנ"ב. שנ"ו. שנ"ז. שנ"ט. ש"ס. שס"ב. שס"ה. שס"ז. שס"ט. שצ"ב. שצ"ז. סך הכל נ"ז ל"ת ועי' להלן עמוד השביעי ראש וי"ו החמישי והוא קודם סי' רצ"ב מש"ש בביאורי אות א' ועדיין צע"ג בפרט זה ולא באתי עד תכליתו כ"א העירותי מעט וכמה לאוין שבהרמב"ם הראיתים ביראים בביאורי, גם כמש"כ במנין העשין לדעת רבינו שהסימן רכ"ז ד' עשין יש לעיין דא"כ מדוע לא נחשוב גם סי' רכ"ו להשבית עבדך ואמתך כמוך לב' עשין וכן סי' רכ"א ורכ"ב כאו"א לב' עשין דהיינו אב ואם, וד' יאיר עיני בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו: