ספר יראים · סימן מ״ה, ב׳

ותולדתה. אשת כהן שנתייחדה אצל נכרי אפילו פעם אחת אסורה לו דאמרינן בע"ז פ"ב (כ"ג א') ובכתובות (כ"ו ב') האשה שנחבשה ביד נכרים על ידי ממון מותרת לבעלה משום דמתיירא מפני הפסד ממונו הא לאו הכי אסורה לבעלה. ומסקינן תדע דקתני סיפא על ידי נפשות אסורה לבעלה. ומוכחא מינה בתחילת אין מעמידין דלא שני לן בין לכתחילה בין דיעבד כי היכי דתנן לא תתיחד אשה עמהן לכתחילה אם נתיחדה אסורה לבעלה דחשבינן לה כבעולה באונס. וכן כתב רב יאודאי גאון ז"ל בהלכות מיאון, ראוה מדברת פירש זעירי (כתובות י"ג א') מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת להשיאה לכהונה, ודוקא נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הנכרי הוי לה כשבויה ופסולה לכהונה כדאמרינן בכתובות פ' (שם ב') נסתרה היינו שבויה שאמרו לו רוב נכרים פרוצים בעריות, למדנו שלא התירו מדברת ונסתרה באשת ישראל אע"ג דחשבינן ליה עוברת על דת בסוטה פ' ארוסה ושומרת יבם (כ"ה א') ומיבעיא לן התם עוברת על דת אי רשאי בעלה לקיימה אי לא ונשאר בתיקו קימל"ן כר"א דאמר בכתובות פ"א (ט' א') אין האשה נאסרת על בעלה שלא בקינוי וסתירה. ובסוטה נמי פ"א (ב' ב') אמרינן אמר ר' חנינא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה אל תסתרי עם איש פלוני דלמא קימ"ל כר"י בר יהודא ואסר לה עילויה איסורא דעלמא אלמא בסתירה לחוד מיתסרא.