ספר יראים · סימן תכ״א, ב׳

וכשם שהקפידו חכמים על גבהה שלא יגביהנה יותר מעשרים אמה כך הקפידו שלא ישפילנה יותר מן כראוי דתנן (כ' א') ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה וטעמא דאין מקום חשוב פחות מעשרה לר' מאיר (ה' ב') יליף מארון תשעה וכפרת טפח לר' יהודה הלכתה גמירי לה. ואם גבוה מעשרים אמה ובא למעטה בדבר דלא מיבטיל ואין דרך בני אדם לבטל כגון כרים וכסתות לא הוי מיעוט (ג' ב'). תנן (י"א א') כל דבר המקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו וטעמא מפרש בגמרא (י"ב א') כי אתא רבין אר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר אמר רב יהודה (י"ב ב') סיבבה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה דבית קיבול העשוי למלאות שמיה בית קיבול. תנן (ט"ו א') המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ומוקי רב הונא בריה דרב יהושע במעדיף ורב פפא אמר פרוץ כעומד מותר. יש לשאול ולהקשות דרב פפא אדרב פפא דבפרק הישן (סוכה כ"ב ב') מקשינן מתניתין אהדדי דתנן בפרק ראשון בסוכה ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשרה ובפרק הישן ושצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ומתרצינן כאן מלמעלה כאן מלמטה פירש"י ז"ל מלמעלה פסולה דהוי פרוץ כעומד מלמטה כשרה דעומד מרובה על הפרוץ שהחמה מתפשטת על הקרקע וכשהיא שוה למטה בידוע שהעומד מרובה למעלה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת פירוש כשהנקב עומד קטן מלמעלה כזוזא רחב מלמטה על הקרקע כאיסתרא אלמא רב פפא ס"ל פרוץ כעומד אסור לכן נראה פירוש רבינו יעקב ז"ל כאן מלמעלה כשהיא כהדדי למעלה כשרה דפרוץ כעומד מותר כאן מלמטה פי' אדם למטה ומסתכל למעלה ונראה לו כי הדדי פסולה כיון שפרוץ נראה לו מרחוק שוה לעומד בידוע שהוא מרובה על העומד פי' אדם עומד בראש ההר נראה לו כצפור כך הפרוץ מתמעט בעיני הרואה בהרחקתו והעומד מתוך שיש בו ממשות אינו מתמעט בעיני הרואה בהרחקתו כמו הפרוץ שאין בו ממשות באויר ולפי"ז רב פפא לטעמיה דאמר רב פפא פרוץ כעומד מותר וגם מטעמים אחרים לא נראה פי' רש"י שפירש איסתרא גדול מזוזא ובכתובות (ס"ד א') אמרינן כמה איסתרא פלגא דזוזא ואמרינן מי בב"מ ס"פ השואל (ק"ב ב') ובב"ב בהמוכר פירות אמר מאה מעי איסתרא אלמא מאה פרוטות ואיסתרא קרובים להיות שוים ובזוזא שהוא דינר קצ"ב פרוטות כדאיתא בקדושין פ"א (י"ב א') לכן ישר פי' רבינו יעקב ז"ל שפי' לפי פירושו כזוזא מלעיל כשפרוץ מרובה כזוזא למודד למעלה כאיסתרא מלתחת קטן לעומד מלמטה באיסתרא ואין לדחות ההיא דאיסתרא כפלגא דזוזא פלגא בשוה אבל איסתרא דק ורחב יותר מזוזא לומר דמסתמא לפי כספו הרחבתו שהרי כשאמר פלגא דזוזא משמע שתזוז הוא הפשוט ואיסתרא הוא המחצה של הפשוט אבל יכול לדחות מהאי טעמא דתרי גווני הוו כדאמרינן בכתובות במציאת האשה (ס"ז א') לא יפחות לה מחמשים זוז ומפרש זוזי פשיטי והם קטנים מאיסתרא הרבה. תולדה לסיכוך המקבל טומאה שלא לתת לסכך דבר המקבל טומאה אפילו שלא לסכך שלא יאמרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמרינן בסוכה (י' ב') מנימין עבדא דרב אשי אישטמיט ליה כיתונתיה במיא אזל ושטחיה אמטללתא א"ל רב אשי שקליה דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה והא קא חזו דרטיבא לכי יבשה קא אמינא לך.