ספר יראים · סימן שצ״ט, פ״א

ועור הבתים ורצועותיהן צריכות עבוד לשמן דתניא בסנהדרין פ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ח ב') ציפן זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמם וקיי"ל כרשב"ג דרבא פליג עליה דאביי ואמר הזמנה לאו מילתא היא ומוקטינן התם כרשב"ג דמצריך עבוד לשמם אלמא הזמנה לאו מילתא היא הלכך אם לא היה מעבדם לשמן הזמנתו למצוה לא היתה מועלת והתם (מ"ח ב') אמרינן הלכה כרבא ועוד דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם ולא הוצרך לפסוק הלכה כרבא אלא משום דאביי ברבים ורבא כיחידאה. אמר רב יעקב אמר רב יהודה קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ולא למטה פי' יצמצם רוחב הרצועות שמניח בראשו שיהא הקשר נמשך למעלה וצריך שיהא כלפי פנים כדי שיהיו ישראל לפנים ולא לאחור פי' יסוב הקשר קצת לצד פניו. למדנו הלכות הבתים והרצועות צא ולמד הלכות הפרשיות תנן במנחות פ' הקומץ רבה (מנחות כ"ח א') ד' פרשיות של תפילין מעכבות זא"ז ואפי' כתב אחד מעכבן ואמר רב יהודה אמר רב (ל"ד א') ל"נ אלא לקוצו של יו"ד פשיטא אלא לכאידך דרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותיה פסולה אמר רבא (כ"ט ב') ז' אותיות צריכות ג' זיונין שעטנ"ז ג"ץ פי' זיונין שלא יעשה ראשן עגול כזה אלא משוך כזה שעטג"ז ג"ץ שיהא לכל ראש האות ג' פינין וראיתי בני אדם שעושין תגין למעלה שעטנ"ז ג"ץ (ג' גקודות ארוכות לכל אחד) וטעות הוא בידם שלא בא רבא ללמדנו אלא גוף האות האיך נמסרה עשייתה למשה מסיני ואמר רב אשי חזינא להו לספרי דייקני דחטרי ליה לגגו דחי"ת ותלו ליה לכרעיה דה"י חוטרי ליה לגגו דחי"ת כלומר הי ברומו של עולם ופי' חטרי כמו חטרת דגמל הדרבור"א בלע"ז מגביהין באמצע ח' של אחד כזה גבוה מעט ויש מפרשים חטרי כמו מקל דמתרגם חוטרא עושין בחית של אחד כזה גבוה מעט וירא שמים יעשה שניהם כזה ואין בתוספת הזה קלקול האות ותלו ליה לכרעיה דה' כזה שאינו דבוק למעלה וטעמא שהעוה"ז נברא בה"א ודומה לפרוזדור לפני העוה"ב והוא פתוח שכל הרוצה לצאת יצא.