ספר יראים · סימן רס״ח, ה׳

ואין לתמוה היאך נחלק (בין) הוצאת עצמו להוצאת אחרים הלא מן המקרא למדנו. בתמורה פ"ב (י"ד ב') ובגיטין בהנזקין (ס' ב') כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי על פי הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה ושבעל פה אסור לאומרן בכתב הא לא קשיא דכתובי אסמכתא נינהו ומדרבנן הוא משום שאם היינו אומרים דברים שבכתב על פה היו מתיאשין לכותבם וגם לא היו מאמינים עמי הארץ כ"כ כי היו אומרים לא נכתבו וחכמים רצונם אמרו ומאחר שהוא מדרבנן לא גזרו אלא להוציא אחרים ידי חובתם אבל כשהוא קורא לעצמו אינם נותנים האחרים אזן ולב ודעת ולא אתו לידי תקלה כמו שפירשנו. ומן הטעם הזה הרגילו חכמים רבים בבתי כנסיות לומר בלחש כל המקראות שהן חובה מן התורה ומתקנת חכמים פרשה ראשונה ושניה ויאמר מי כמוך וגו' ברוך ה' לעולם אמן וכן כל המקראות של שבח שתקנו רבותינו אחר שגומר עמו ישראל אבל פסוקי דזמרה לא תקנו לאומרם בבית הכנסת ואינו אלא מנהג. ואע"ג דאמור רבנן בשבת (קי"ח ב') יהי חלקי מאומרי הלל בכל יום ביחיד אמרו אבל ברבים אינו אלא מנהג. וקדושה שאנו חייבים לומר בקול רם מתוך שהוא קילוס מלאכים וחביב בפני הבריות נגרסת בפי הכל. ואין עמי הארצות יוצאין ידי חובתן בשמיעה כי אם באמירה ויודעין הכל שהוא כתוב ולא אתי לידי תקלה והא דאמרינן קראה על פה לא יצא ה"מ ברובה אבל בג' פסוקים או בד' פסוקים יצא דתניא בפ' הקורא למפרע (מגילה י"ח ב') השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראם הקורא כמתרגם יצא ומקשינן מדתניא היו אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ומתרצינן הא בכולה הא במקצתה. ובני אדם המדברים בשעת קריאת המגילה אינם יוצאים ידי חובתם שצריך שישמעו כולה וגם אינם רשאים לקרות על פה עם הקורא שאינם יוצאים ידי חובתם אלא א"כ ישמעו מן הקורא בכתב. תנן הקורא את המגילה למפרע לא יצא תניא קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא ר' מונא בשם ר' יהודה אומר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומסקינן מרישא לסיפא דאי מהיכא דקאי נתת דבריך לשיעורין. ואמר ר' ירמיה בר אבא הלכה כר' מונא דאמר משום ר' יהודה ומסקינן דהלכה והלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מנא והלכתא כרב באיסורי לגבי שמואל. אמרינן במגילה בפ' הקורא למפרע (מגילה י"ט א') הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים היכא דלא מחסרא ולא מייתרא פורתא פי' שוין הקלפים של מגילה לקלפים אחרים ואינה נקראת בצבור לא יצא ביחיד והיכא דמחסרא או דמייתרא אפילו פורתא אפילו בצבור יצא. הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן (י"ט ב') ותניא ברה"ש פ' ראוהו ב"ד (ראש השנה כ"ט א') זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתן.