ספר יראים · סימן רס״ח, ד׳

ולפנים בהלכות של תפלין בעמוד ז' (סי' שצ"ט) אאריך בהלכות דיו [ובהלכות תפלין] וראיות אביא ומשם תלמוד גם הלכות מגילה. ענין אחר כאמתה של תורה (מזוזה). הלכך צריכה מגילה שתעבד לשמה כמזוזה. כאשר אפרש לפנים בהלכות מזוזה (סי' ת') וצריך שיהיו אותיות שעטנ"ז ג"ץ מזויינות שלשה זיונים כזה ושתהא כל אות מוקפת גויל. אמרינן בפרק הקורא את המגילה. למפרע (י"ט א') א"ר חלבו א"ר חמא ב"ר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה נקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין בשירה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשים. ותניא אין קורין את המגילה אלא ביום וטעמא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ימים אין לילה לא. תניא מהכא הקורא את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר (אומר) כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה. ואמר ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה. וצריך שיתכון הקורא להוציא והשומע לצאת דלא קיי"ל כרבא דאמר אין מצות צריכות כונה דאמרינן בר"ה פ' ראוהו ב"ד (ראש השנה כ"ח ב') א"ל ר"ז לשמעיה כי נהירנא לך איכון ותקע לי דקיי"ל כר' יוסי דאמר שומע לעצמו ומשמיע לאחרים לפי דרכו אמר רב אסי בד"א בשליח צבור אבל ביחיד לא יצא עד שיתכון שומע ומשמיע. ואחרי שהמגילה דברים שבכתב אינו רשאי לקרותה על פה כדתנן קראה על פה בכל לשון לא יצא אבל קורין ללועזות בלע"ז פי' בגמרא לעז יונית והלועז ששמע אשורית יצא ואע"פ שבשאר דברים שבכתב לא אסרו על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן דאמרינן בתעניות בפ"ג אמר ר"י היאך יחיד יכול לקרות בצבור על פה אלא כולם קוראים כקורא את שמע. ולענין מגילה החמירה תורה שלא לאומרה על פה אפי' לעצמו ומפקינן לה מקראי בפרק הקורא את המגילה למפרע (י"ח א') דאמר רבא אתיא זכירה זכירה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וגו' וכתיב כתוב זאת זכרון בספר.