ספר יראים · סימן כ״ו, ח׳

דין בתולים אע"פ שמן הצדדים בא וטהור אסרוהו חכמים בבעילה שניה כדי שלא תטעה בדם מקור דאמרינן בנדה בפ' תינוקת (נדה ס"ה ב') בי קיימי ר' יוחנן וריש לקיש בתינוקת לא מסקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא אמרי בועל בעילת מצות ופורש. והאידנא שווינהו רבנן לכולהי נשים ספק זיבות כדאמרינן בתינוקת (ס"ז ב') אמר ליה רב פפא לרבא מכדי האידנא ספק זבות וכו' וטעמא דאמר ר' זירא (שם ס"ו א') בנות ישראל חן החמירו על עצמן וכו', ויולדות נמי חשבינן לה יולדות כזוב וצריכה שתשב ז' נקיים , וימי נדה ולידה שאינה רואה בהם עולים לה לספירת זבותה, פי' זבה קטנה אבל זבה גדולה לא משכחת בהו ימי נדה שכשהיא זבה גדולה לעולם לא תשוב לפתוח נדותה עד שתשב ז' נקיים שתצא מטומאת זבותה אבל זיבה קטנה משכחת לה בתוך ימי ספירתה ימי נדה שאינה רואה בהם שהיא חוזרת לפתח נדותה קודם נדות ספירתה לזבה קטנה והכי מוכח בעירובין פרק אין נערכין (ערכין ח' א') ובנדה (נ"ד א'). והכי הלכתא דימי נדה ולידה שאינה רואה דם עולין לספירת זיבתה דאמרינן בנדה בשלהי בא סימן (שם) אמר רב אדא בר אהבה בריה דרב יצחק זאת אומרת ימי נדה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. ואמרינן התם (שם ב') תניא ראתה שנים ושלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ונאכל וימי לידתה שאינה' רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה ומסקינן ש"מ עולין לה ש"מ. וכן לאיתי בה"ג של רב יהודאי גאון שפסק שעולין. ועוד אביי ורבא פליגי בפ' בנות כותים (נדה ל"ז א') אביי אמר אינה עולה ורבא אמר עולה. אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם והוא עד זומם ולא זאת . וכך אנו נוהגין שעולין בין ימי לידה בין ימי נדה, הלכך שופעת ד' ימים או ה' די לה בז' ימים ממ"נ אם ג' ראשונים סוף ימי זיבה ונעשה זבה גדולה ואינה חוזרת לפתחה עד שתשב ז' נקיים ואם שנים ראשונים סוף ימי זיבה הרי היא זבה קטנה יום ראשון של ספירתה הם ימי נדה שאינה רואה בהם שהרי ספירת זבה קטנה אינה מעכבת פתחה כדאמרינן בנדה ובעירובין ואע"פ שהם טמאים עולים לספירת ז'.