ספר יראים · סימן כ״ו, ז׳

והרואה כתם במקום שיש לחוש שמאותו מקום בא טמאה. המקומות, פירשו חכמים בנדה בפ' הרואה כתם (נדה נ"ז ב') על בשרה כנגד בית התורפה טמאה, שלא כנגד בית התורפה טהורה. על עקבה ועל ראשה א' גודלה וכו'. ואותם מקומות שפרשו חכמים יורו למבינים על שאר מקומות להזהר בכל מקום שלה והסברא נותנת ומכרעת שיש לחוש שמאותו מקום בא, וקיי"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר בפ' הרואה (נדה נ"ח ב') בין הרגה מאכולת בין לא הרגה תולה עד כגריס של פול, ואנן לא בקינן שפיר מהו גריס של פול הלכך צריך להזהר בכתמין לפי שקול הדעת שאין דם מאכולת ופרעושים רבה. ואפילו כתם גדול ויש לתלות בדברים אחרים כגון שיש מכה או בשוכבים עמה תולה כדתניא (שם במשנה) תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות אם יש לה מכה שיכולה להגרע ולהוציא ממנה תולה בה ותולה בבנה ובבעלה. נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהם תולה הכל לפי שקול הדעת ומעורא שיש לתלות כתם הנמצא, ואין אנו בקיאים עתה במראה ה' דמים שאפילו ראשונים שלכן גדולים היו יראים לראות כדאמרינן בפ' כל היד (נדה כ' ב') ר' זירא לא חזא דמא רבא לא חזי דמא הלכך אם יש בכתם מעט אודם צריך לחוש.