ספר יראים · סימן כ״ו, ד׳

נחזור לברייתא אי בור יכול יהיה טהור ת"ל מעיין מה מעין שעיקרו בקרקע אף בור שעיקרו בקרקע; אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ת"ל "אך" מעין מטהר בכל שהוא אך שיהא בו רביעית ובדבר שגופו עולה בו פי' גוף הדבר שהוא מטביל עולה בו כגון מחטין וצינורות, והמקור. בארבעים סאה. אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר. בזוחלין ת"ל אך (מיעט) מעין מטהר בזוהלין ומקור. באשבורן פי' ולא בזוחלין, אבל מעין מטהר בכל ענין, שהמעין נקרא מעין בין בזוחלין בין באשבורן אבל מקוה אינו נקרא מקוה אלא א"כ ישנן באשבורן כדכתיב יקוו המים אל מקום אחד אלמא דבר שהוא במקום אחד שאינו זוחל נקרא מקוה ואין לנו להכשיר זוחלין אלא א"כ ילמוד ממעין, ומזה מעוט אך שאינו למד אבל מעין שאינו צריך למוד ממקוה שבכל ענין שם מעין עליו ולא ממעט ליה מאך שאך אינו ממעט אלא שלא ילמוד אחד מחבירו. ובין מעין ובין מקוה העוברים דרך כלי עץ שיש לו בית קבול נפסלו בו בי נעשו שאובין כדתנן בפ"ד במס' מקואות (משנה א') המניח תחת הצינור בין גדולים בין קטנים ואפילו כלי אבנים וכלי גללים ובלי אדמה פוסלין את המקוה. המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פוסלת ואם לא אינה פוסלת זקפה להדיח בין כך ובין כך אינה פוסלת. אם המים עוברים דרך שפופרת מוציא בזו ומכניס בזו אחרי שאין לה עברת מים אינה פוסלת דתנן במקואות פ"ד (משנה ג') צינור שהוא צר מכאן וצר מכאן ורחבו מן האמצע אינו פוסל שלא נעשה לקבלה, ושיעורו וקבלתו בכל שהוא אחר שכונת החוטט והמתקן היתה לקבלה, כדתנן (שם) החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא בשל חרש רביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרש בכל שהוא ירד לתוכו עפר ונכבש כשר פי' סתמו בעפר וכבש עליו ברגלים נתבטל קבולו. ואע"ג דתנן בעירובין פ' חלון (עירובין ע"ח ב') חריץ עמוק עשרה ורוחב ארבע מערבין שנים ואין מערבין אחד ואפילו מלא תבן וקש, ומלא עפר וצרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ולא מצרכינן כבישות גבי חריץ שני דמבטל ליה טפי מבבלי. אי נמי יש לתרץ כדמתרצינן התם מההיא דאהלות דרמינן עלה בית שמלאו עפר . ואם קבעו ואח"כ חלקו אין תורת כלי עליו כדתנן (ב"ק ס"ז א' והוא מתוספתא) צנור שחקקו ולבסוף קבעו אינו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו פוסל את המקוה ונעשה במים שאובין ואין עליו תורת מקוה. ולהוציאו מתורת מעין פי' מתורת מים חיים אפילו אין לו בית קבול אם הוא דבר שמקבל טומאה כגון כלי מתכת שאין צריכין או כלי עץ הראוים לישיבה שמקבל טומאה בלא קבלה אם נמשך דרך עליו מוציאו מתורת מים חיים שלא לטהר אלא באשבורן כדין מקוה שדין הוצאה מתורת מים חיים בקבלת טומאה תלויה כדתנן במס' פרה (פ"ו משנה ד') ומייתינן לה בזבחים פ"ב (כ"ה ב') נתן ידו או רגלו כדי שיעברו המים לחברו פסולה, עלי קנים או עלי גפנים או עלי אגוזים בשרה זה הכלל דבר המקבל טומאה פוסל שאינו מקבל טומאה אינו פוסל. מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר' דוסאי בן אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור קרי ביה יחיה טהור חירתו ע"י טהרה תהא, פי' על דבר שאינו מקבל טומאה חיותו כשר. והיינו דתנן בעדיות (פ"ז מ"ד) העיד ר' צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוזים שהן כשירין ואין לי לתת חלוק בין חיות של מי חטאת ובין חיות של מעין דהא מקרא דכתיב מעין מביא, הלכך צריך להזהר שלא לטבול ולא להטביל במעין המקלחים דרך סילונות של מתכת דרך זחילה כדין מעין אלא באשבורן (של) מ"ם סאה אין כדין מקוה שהסילון של מתכת מקבל טומאה אע"פ שאין בו בית קבול כדתנן (כלים פי"א מ"א) כלי מתכת פשוטיהן טמאים, וטעמא דכי כתיב שק דמיניה ממעטינן פשוטי בלי בכלי עץ וכלי עור כתוב בפ' שמיני' דכתיב מכל כלי עץ או בד או אור או שק. הלכך מוציא הסילון של מתכת את המעין מכל דיני מעין לזחילה ולא כל שהוא נותן לו דין מקוה לאשבורן ולמ"ם סאין.