ספר יראים · סימן רנ״ג, ב׳

תניא ר' אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות (בית) דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. נחום המדי אומר צריך שיזכיר בברכת הארץ ברית ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בג' בריתות וזו נתנה בי"ג בריתות. רבה אמר צריך שיזכיר בברכת המזון הודאה תחלה וסוף. ותניא הפוחת לא יפחות מאחת ואם לא אמר כל עיקר הרי זה מגונה. למדנו מה מברכין צא ולמד על מה ועל כמה מברכין כתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכתיב עליה ואכלת ושבעת וברכת. לחם כל דבר הבא לידי חמוץ קרו לחם וכל דבר נקרא לחם העושה מדבר הבא לידי חמוץ וכדתניא לענין חלה בפ' שלה לך והיה באכלכם מלחם הארץ למה נאמר לפי שנאמר ראשית עריסותיכם שומע אני שאר פירות במשמע הרי אתה דן נאמר כאן לחם ונאמר במצות לחם עוני מה להלן חמשה מינים וכו'. והתם תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא לאי תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו כגון חמין ושעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון יצא אורז ודוחן והפרגין והשומשמין שאינם באים לידי חמוץ אלא לידי סרחן (פסחים ל"ה א') וכאשר למדנו לחם דחלה מלחם הארץ כך נלמוד לחם ברכת המזון מלחם דחמץ. וכל מה שפירשנו לענין חלה שאינו נקרא לחם שהלישה והאפיה גורמין להקרא (לחם) ה"ה לענין ברכת המזון. והרוצה לידע יעיין למעלה בענין חלה בעמוד רביעי (סי' קמ"ח).