והא דפרכינן עלה ביבמות גיורת ושפחה בת מיכל תרומה נינהו אתמהה אגיורת פריך ולא פריך אשפחה ושפחה אגב ריהטא נקטא. דכיון דאוקימנא בשאינה משוחררת בת מיכל תרומה היא דהא אכלה בתרומה דרבה שהיא קנין כספו ואע"פ דגיורת דאיתא בתרומה אם נשאת לכהן בנתגיירה פחות מבת ג' ר"ש בן יוחאי דמכשיר בי' יוחסין (ע"ח א') ההיא ודאי דלאו כוותיה פרכי' לה. וי"ל כיון דכתיב מאחיו מבני ישראל משמע כל שיש לו אחוזה ההיא דחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול משום לא יהיה קדש מבני ישראל (גיטין מלכים א א׳:נ״ב) ההוא נמי יש לומר טעמא אחרינא שתלה הכתוב בקדשות משמע כל שיש לו טהרה וקדושה אפילו גר ומשוחרר.
ספר יראים · סימן קע״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.