ספר יראים · סימן קס״ח, ג׳

ואמר רב זביד משמיה הלכתא סימן העשוי לידרס מקום הוי סימן, מדה ומשקל ומנין שאינו שוה הוי סימן ותנן (ל' ב') החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו מאה פעמים חייב להחזירה שנאמר השב תשיבם מ"מ וכשמשיבה אינו צריך שישמיע לבעלים דאמר ר"א (ל"א א') הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבדה דהתורה רבתה השבות הרבה ואם הבעלים עומדין ואינן רוצין לחזור ולהשיב פטור שאין זו אבידה שהרי הוא מאבדה בידים ותניא (ל' א') והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם כיצד בהן והיא בבית הקברות זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חברו לכך נאמר והתעלמת מהם ואינה לפי כבודו. כיצד. פירש רבא (ל' ב') כל שבשלו מחזיר בשל חברו נמי מחזיר בשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען. ואם מלאכתו מרובה מן האבדה והלך והשיב ונתבטל אין לו אלא כפועל בטל כדתנן (ל' ב') היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל פי' (ל"א ב') כפועל בטל מאותה מלאכה דבטל מיניה ואם יש שם בית דין שיתנה בפניהן יתנה ואם אין שם בית דין שלו קודם שנאמר לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם.