ספר יראים · סימן קס״ח, ב׳

ויש ללמוד מכאן שמה שאמרו חז"ל (י"א א') חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, הני מילי בדבר דמסיק איניש אדעתיה שיוכל להיות ברשותו. אע"ג דהשתא הוי שלא מדעתו קניא ליה אבל מידי דאין דרך אדם להעלות על דעתו שיהיה לא קני ליה דחצרו מידו איתרבי ולהאי ענינא אמור רבנן דדומיא דידו בעינן ולהכי לא קני ליה בעל כותל ישן. ואם מוצא אבידה שאין בה סימן הרי הוא שלו דודאי ייאוש בעלים נגעו בה וייאוש קונה באבדה אי סימנים דאורייתא ייאוש קונה דאורייתא מדהתירה דבר שאין בו סימנים מדכתיב שמלה ואי סימנים דרבנן יאוש קונה ואם מצא בשלולית של נהר או בזוטו של ים כל זמן שאינה מצויה אצל כל אדם אפילו יש בה סימן וידוע לנו שלא נתייאשו הבעלים הרי הוא שלו דרחמנא שרייה כדאמרי' באלו מציאות (כ"ב ב') אמר ר"י משום ר"ש בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם. אם מצא אדם דבר שהוא מצוה להשיב מצוה הוא לשומרן ולהטפל בו באותו ענין שלא יכלה הקרן עד הגיעו לידי הבעלים. דתנן (כ"ח ב') והשבותו לו ראה היאך תשיבנו שלא יאכיל עגל לעגלים סייח לסייחים ואחז"ל היאך ישמרם ואלו מקצתם ומהם נלמד רובם דתנן באלו מציאות (כ"ט ב') מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרוא בהן גוללן מצא כסות מנערה אחת לל' יום ושוטחה לצורכה אבל לא לצורכו לכבודו כלי כסף וכלי (נחשת) משתמש בהן לצורכן אבל לא לשחקן. ובברייתא בגמרא (ל' א') מפרש לשחקן בחמין לצורכן צונן. ודוקא שמצאה כדרך אבדה שנראה הדבר שנאבד מחברו כדתנן (ל' ב') אי זו היא אבידה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זה אבידה חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה ואם הדבר ספק נפל ספק הניח למדונו חכמים באלו מציאות דבר שיש בו סימן יטול דלית ליה [סימן] פסידא למריה דיהיב סימן ושקיל ליה ושאין בו סימן לא יטול ואם נטל לא יחזיר במקום שנטל שמאחר שהגיעו לידו אינו רשאי שאם יחזירנו יקחנו אחר הלכך יהא מונח בידו עד שיבאו בעליו וישיב להך דשלו לא הוי דאין זו אבידה אלא חברו הניח מדעתו ואין כאן יאוש שיתיר לו אפילו נתייאשו אח"כ אסור דכי אתא לידיה באיסורא אתא לידיה ואם נפל מחברו דבר ולא נודע לבעלים בשעת נפילה שהיה מתיאש כיון דקודם ידיעה מצאה אסור לקיימה דקיי"ל כאביי (כ"א ב') דאמר ייאוש שלא מדעת (לא) הוי יאוש (כ"ו ב') אמר רבא סלע שנפל משנים נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם ואע"ג דאהדריה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ואיסורא דעבד עביר נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגוזלה עובר משום השב תשיבנו המתין להם לבעלים עד שנתייאשו ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם, וסימני האבדה מהו סימן ומה אינו סימן מפורש באלו מציאות כללו של דבר כל דבר שאינו מצוי בדבר הוי סימן.