ספר יראים · סימן קמ״ח, ו׳

תנן בחלה פ"ב (מ"ה) המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל היא ביד בהן פי' שאמר בעודו קמת יחול עליו שם חלה אבל הפריש קמח ואמר כשתעשה עיסה יחיל עליו שם חלה חלתו חלה אעפ"י שהיא פטורה עתה. בשבת במפנין (קכ"ז ב') ובברכות פ' שלשה שאכלו (ברכות מ"ז א') ובפסחים פ' כל שעה (פסחים ל"ה ב') ובביצה פ"א (י"ג ב') אמר ר' אבהו אמר ר"ש בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה' וגו'. למדנו שהתורם בעודו (בשבלים) פטור שפטור כגון שאמר לא יחול שם תרומה עד שתמרח ויגיע לחיוב ובענין הזה מועיל דקימ"לן כר"א בן יעקב דאמר בקדושין פרק האומר (ס"ב ב') יתר על כן אמר ר"א בן יעקב פיחת ערוגה זו לשכיבאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימים. ותנן בחלה פ"א (מ"ה) עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטור מן החלה, תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה, פי' סופגנין שאינה בעין עיסה שלישתה דקה ודקה, פי' תחלתה לישתה סופה אפייתה סופגנין, כגון שנאפת שלא כעין לחם בחמה או באילפס למאן דפטר, ה"ל לחם לחמשת שלישתם עבה תחלתה עיסה הוי חייבת בחלה ונקראת לחם לכל דבר להמוציא לנטילת ידים לברכת המזון לעירוב. ואם לישתם רכה דהוי תחלתה סופגנין ואפייתם כעין לחם כמו שהרתיח מבפנים והדביק מבפנים אוי הרתיח ולבסוף הדביק איזה שיהיה לחם הוא לכל דבר. ואם היתה לישתה סופגנין ובאפייתה הדביק מבפנים ולבסוף הרתיח מבחוץ דאיכא תרתי לריעותא נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל בפסחים פ' כל שעה (פסחים ל"ז א') דאיתמר מעשה אילפס ריש לקיש אמר פטורים ור"י אמר חייבים והלכתא כר"י והתם מוכח דפלוגתייהו בדאיכא תרתי לרעותא, הדביקה בפנים והרתיח מבחוץ אחר הדביקה אבל אי איכא חדא לרעותא הרתחה קודם הדבקה או הדביק והרתיח מבפנים כולי עלמא מודו דחייב דהא דמו לאפיית תנור קצת הלכך אפילו לישתו רכה כגו' דהיינו תחלתה סופגנין אחרי אפייתן כעין תנור חייב כר' יוחנן דלא מפיק מכעין תנור לר"י אלא א"כ עשאה בחמה או חלטן במים אבל באילפס או בדפוס של ברזל אפילו הדביק מבפנים והרתיח אח"כ מבחוץ חייב דכעין תנורא חשבינן ליה.