ספר יראים · סימן קמ״א, ד׳

ושה שפדה בו אין בו שום קדושה. דתנן בפ"א בבכורות (ט' א') ופטר חמור תפדה (בשה) מן הכשבים או מן העזים זכר ונקבה גדול וקטון תם ובעל מום ופודה בו פעמים הרבה נכנם לדיר להתעשר ואם מת נהנים ממנו. ופטר חמור שלא נפדה קודם מחלוקת אם מותר כהנאה. לאחר עריפתה אמרינן בבכורות פ"א ובקדושין פ' האיש המקדש דדברי הכל אסור בהנאה ולמעלה פרשתיו בהלכות איסורי הנאה (סי' ק"ו). והשה נותן לכהן דכתיב בפ' ויקח קרח כל פטר רחם לכל בשר באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם וגו'. ואם ספק בכור הוא פודהו בשוה להפקיע ספק איסורו והשה שלו והמוציא מחברו עליו הראיה כדתנן (ט' א') זכר ונקבה מפריש טלה אחד והוא לעצמו. ובשעת פדיונו מברך ב' על פדיון פטר חמור [ועל] ושהחיינו שהרי מצוה לפדותו כבכור אדם דתנן (י"ג א') מצות פדיה קודמת למצות עריפה שנאמר ואם לא תפדה וערפתו.