ספר יראים · סימן קי״ח, י״ז

עשירית אין מקבלין צאן ברזל מישראל, פי' שכל אחריות על המקבל. ומטעם זה, אסור להשכיר כל דבר שאין פחות בשימושו כדאמרינן באתה נשך (ע' א') ההוא דודא דבני רב עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל ויהיב תקיל ושקיל ומקשינן אי איגרא לא פחתא ואי פחתא לא איגרא. ומתרצינן דאיכא מוכסא בנחשא דכמה דמיקלי נחשא בצרי דמי, פי' נשרף הנחשת. שמעינן אי לאו משום דאיכא מוסכא הוה אסיר למדנו שאסור ישראל להשכיר כלי של כסף ושל זהב להשתמש בהן בצונן דליכא פחתא. דתניא (ל' א') המוצא כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירים. והא דתניא מותר שולחני להשכיר מעותיו להתראות בהן הכי נמי מעות המטלטלות [ו]נשחקות ואיכא חושכא וקילותא. ומעשה דרב חמא נטי דמגר זוזי בפשיטי וכלו זוזי דרב חמא (ס"ט ב') נ"ל בענין הזה שהיה משנירם בלא חושכא והפסד ולהכי כלו זוזי דרב חמא.