כתיב (מלכים ב' ד א) ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' כי לא היה הנביא מניח תלמיד ללמוד לפניו אלא הבדוקים לו שהיו יראי ה' והרי גחזי היה לפניו אז כשבא לפניו לא החמיץ עדיין עד שבא להודפה אמר אלישע הרי דעתו לא נודע בגלוי ואם אעזוב אותו יאמר על חנם גרשו לכך המתין עד שחטא בדבר שגרוע בישראל לא היה עושה כי אחר שנשבע אלישע שלא ליקח מנעמן לקח גחזי בשם אלישע וזה היה חילול ה' ועוד רצה לגנוב דעת רבו הנביא היודע כל הרי נודע לכל בשתו לומר הרבה יש לו לאדם לסבול עד שיגרש את תלמידו עבור תרעומת בני אדם עד שיודע בשתו:
ספר חסידים · סימן תתק״צ
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Chassidim, Zhitomir, 1857
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר חסידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.