פסקי חלה · סימן ב׳, ה׳

ואפשר לומר דמודה רבי אלעאי בחלה משום דליכא בחלה מיעוטא בהדיא כתרומה דכתוב בה דגנך ובראשית גז צאנך, ואף על גב דאיכא למילף ראשית מראשית הגז אי נמי מתרומה הא כתיב עריסותיכם [ב' פעמים] , ומעריסותיכם יתירה נמי שמעינן מינה כדי עריסותיכם, כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות סז, א) תרי זמני עריסותיכם [כתיב] חד [עריסותיכם] כדי עריסותיכם [וחד עריסותיכם] ולא עיסת גוי ולא עיסת הקדש, והא דממעטינן עריסת הגוי היינו דוקא שלו אבל של שותפות אם יש בשל ישראל כשיעור חייבת. ועדיין לא נתיישב לי דהא במתנות לא מיעטו בהדיא, וכתיב (שם) מאת זובחי הזבח דמשמע אפילו של שותפות, ואפילו הכי ממעט רבי אלעאי משום דיליף נתינה נתינה מראשית הגז, ואם כן אף חלה נמי נילף נתינה נתינה מראשית הגז. מכל מקום הפרש יש בין שותפות של ישראל לשותפות של גוי, דבשותפות של ישראל אם עשו עיסה בשותפות ולאפותה בשותפות, כל שיש בכל העיסה כשיעור חייבת אף על פי שאין לכל אחד ואחד אלא כזית, וכדאיתא בתוספתא (פ"א, ה"י), אבל של גוי אינה חייבת עד שיהא כשיעור בחלקו של ישראל, דתנן בפרק שלישי (מ"ה) העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה מן החלה ובכי הא הוא דממעטין שותפות גוי בפרק ראשית הגז, אפילו למאן דמחייב שותפות דישראל מדכתיב עריסותיכם. שנינו בפרק שני (מ"ג): מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשה קבין ואל יעשה בטומאה, רבי עקיבא אומר יעשנה [בטומאה ואל יעשנה] קבין שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה לשם [ולזו קורא חלה לשם] אבל קבין אין בהם חלק לשם. מיהא דייקי בגמ' [ד]בני מערבא שאסור לעשות עיסתו קבין כדי לפוטרה מן החלה. דגרסינן התם (פ"ג ה"א) אוכלין מן העיסה עראי עד שלא תתגלגל, אמר ר' חגי לא שנו אלא עראי אבל קבע אסור מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה, ויידה אמרה [הדא] מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה לא אמר אלא מי שאינו יכול [לעשות הא אם יכול לעשות] לא בדא, [הדא] אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין , ואף על גב דקיימא לן כתנא קמא דאין הלכה כרבי עקיבא מחביריו. ומי שאין לו יכולת לעשות עיסתו בטהרה ישער קבין, הני מילי בזמן שהיו יכולים לעשות בטהרה, אבל עכשיו שאי אפשר, לא יעשנה קבין שאם כן תשתכח תורת חלה, ועל זה שנינו בפרק אחרון (מ"ח) שלש ארצות לחלה, והילכך כאן בזמן הזה אסור להערים ולעשות עיסתו קבין. והיינו דאמרינן בפרק אלו עוברין (פסחים מח, ב) אמר רב יוסף והני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא, ואקשי ליה אביי מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקע ליה מחלה, ופריק דעבדינא כר' אליעזר דאמר הסל מצרפן לחלה.