וכן פסק הרב ר' משה ז"ל בשל ישראל וגוי של ישראל חייבת ושל גוי פטורה, ונראה (שאפילו) [שהוא פירש] מסקנת הירושלמי בניחותא, כלומר חלקו של ישראל חייב אבל של גוי פטור, ואינו מחוור שאין נראה [כן] מן הירושלמי, וזו אחת מהשגותיו של הרב ר' אברהם ז"ל. וכך כתב אמר אברהם דומה דקשיא דידיה אדידיה של ישראל אמאי חייבת ושל גוי אמאי פטורה איפכא מיבעי ליה , ונראה דגמרא דירושלמי בתמיהא קאמר, כלום חלקו של ישראל חייב אלא מפני [חלקו] של גוי חלקו של ישראל חייבת חלקו של גוי פטור, משמע דבתמיהא קאמר. אלא זה וזה חייב. שנינו בפרק רביעי (משנה ד-ה): הנוטל חלה מן הקב רבי עקיבא אומר חלה וחכמים אומרין אינה חלה, שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו ועשאן עיסה אחת ר' עקיבא פוטר וחכמים מחייבין, נמצא קל וחומר. והלכו בסופה לשיטתן דרישא, דר' עקיבא דאמר הנוטל חלה מן הקב הרי זו חלה הוא דאמר בסופא שהוא פטור שכבר ניטלה חלתן, ונמצא חומרו שאמר ברישא קולו בשל סופ(י)ן, ורבנן ברישא אינה חלה ולפיכך סופה חייבת שלא נתקנה מתחלה ונמצא קולן בשל רישא חמרן בשל סופה. וקיימא לן כחכמים.
פסקי חלה · סימן ב׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פסקי חלה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.