פסקי חלה · סימן א׳, ח׳

ותדע לך דחלוט ואשישה לולי שהיא מצה עשירה יוצאין בה בפסח, ואף על גב דנעשה על ידי שני תנורין לחם הוא, דר' יוחנן וריש לקיש לית להו דר' יהודה דאמר אין לחם אלא האפוי בתנור אחד, כדאיתא התם בפרק כל שעה (פסחים לז, א-ב) ואנן נמי לא קיימא לן כותיה, וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות, והביא ראיה מהא דגרסינן ביבמות פרק החולץ (יבמות מ, א) האי חלוט (ואשישה) דקאמרינן מצה הוא למאי הלכתא אמר רבינא לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, אלמא אף על גב דחלטה מעיקרא כיון דהדר אפייה בתנור או באילפס לחם איקרי ואדם יוצא ידי חובתו בפסח. ומכל מקום לפי זה אותן אסקריטין שאנו קורין קרפיי"ש ורושאול"ש שגמר אפייתן באילפס על ידי שמן אין חייבין בחלה ואין מברכין עליה המוציא. ואין נראה כן מדתניא ומייתי לה בפרק כיצד מברכין (ברכות לז, ב) וכן במנחות (עה, ב) היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו נטלן לאוכלן אומר עליהם המוציא לחם מן הארץ, וקא פסיק ותני לא שנא מנחת סולת ולא שנא מנחת מאפה לא שנא מנחת מרחשת ולא שנא מנחת מחבת אף על פי שמטוגנת בשמן. על [כן] פירש רבנו יעקב ז"ל דלא נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אלא בדבר שבלילתו רכה דר' יוחנן סבר דאפייתו באלפס עושהו לחם וחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ובלבד שלא על ידי משקין, וריש לקיש סבר תנור עושהו לחם ולא אלפס אבל דבר שבלילתו קשה מודו כולי עלמא שחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ואפילו נעשה על ידי משקין. ולפיכך רשאול"ש ופרטול"ש וקרפיי"ש כולן חייבין בחלה ומברכין עליהן המוציא דתוריתא דנהמא אית בהו, אבל ורמיאל"ש אין מברכין עליהן המוציא דלית להו תוריתא דנהמא. ולפי מה שכתבנו למעלה אף הן פטורין מן החלה ואף על פי שבלילתן קשה הואיל וגלגל עיסתן מתחילה לעשותם כן והרי אלו כסופגנין ודובשנין שמתחילתן נעשו על דעת כן ופטורין, וכן דעת רבנו שמשון ז"ל (פ"א, מ"ה) וכן נראה עיקר. אף על פי שרבנו יעקב ז"ל חולק בדבר לומר שכל שבלילתו קשה משעת גלגול מתחייבת בחלה. וכבר כתבנו למעלה ראיות מכריעות לפטור, מלחם העשוי לכותח ומסופגנין ועיקר.