פסקי חלה · סימן א׳, י״ז

ירושלמי (פ"ד ה"ב):קב אורז או קב תרומה אינן מצטרפין, קב הגוי אינן מצטרפין, קב מדומע אינו מצטרף, קב מין אחר (אינו) מצרף, קב אשה אחרת מצרף, קב שניטלה תרומתו מצרף, ר' בון בר' חייא בעי קב חלה מהו שיצרף, תניא ר' חלפתא בן שמואל קב הקדש מצרף קב חלה אינו מצרף, מה בין הקדש [ומה בין חלה, הקדש] ראוי הוא לפדותו ולחייבו חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה. שנינו בפרק שלישי (מ"ז): העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה (ואין) [ו]אדם יוצא ידי חובתו בפסח. פירוש אע"פ שהאורז אינו חייב בחלה דתנן (פ"א, מ"ד) אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה האורז והדוחן והפרגין והשומשמין והקטניות, אם עשה עיסה מן האורז ועירב בתוכה מין חטים, אם יש בה טעם דגן, אף על פי שהאורז רבה על החטים ואין בחטים חמשת רבעים קמח כל שיש בכל העיסה חמשת רבעים חייבת בחלה, וכן פסק הרב רבנו משה ז"ל (הל' בכורים פ"ו, הי"א) כסתם משנה זו. ותנן נמי (פ"ג, מ"י): הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לתוך עיסת אורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה אם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא [מין] במינו [ושלא במינו] בנותן טעם. [כלומר] כל שיש בה דגן ואפילו פחות מ[שיעור] אם יש בו בנותן טעם חייבת בחלה. אבל בירושלמי (פ"ג, ה"ה) אמרו מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אמר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור, ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, וכן פסק הרב ר' אברהם ז"ל (שם בהשגות) והכין מסתברא כיון דפסקו כן בירושלמי. ועוד דלדידי קשיא לי, אם איתא דאפילו אורז מצטרף עם החטין לכשיעור כל שיש בו [טעם] דגן, אם כן למה הוצרך לשנות בריש פרק קמא (מ"א) על חמשת המינין החייבין בחלה ומצטרף זה עם זה, דהא על כרחן אית בה טעם אחד מן המינין שחייב בחלה, ואפילו היה זה כזה בצמצום וכל שכן שאי אפשר שלא ירבה מין על מין אחר, ואי אפשר לומר דהתם לחלה דאורייתא והכא לחלה דרבנן, דהא קתני ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ומינה נמי דייקו בזבחים בפרק התערובת (זבחים עח, א) נותן טעם ברוב דאורייתא. אלא נראה דההיא מתניתין דפרקא קמא לרבן שמעון בן גמליאל נצרכה, ואיפשר דנקטי לה ככולי עלמא.