ובירושלמי (ה"א) [הקשו מתניתין] דפרק קמא אמתניתין דפרק בתרא (ומתני) [ומשני] להו, דגרסינן התם תמן תנינן אי זהו מין במינו החטים אינן מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין והשעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים, ר' יוסי אומר לה סתם ר' יונה בשם רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול, תני ר' חייא כן וכולן שבללן תבואה קמחים ובצקות מצטרפין. [עירס] ראשי עסיות א"ר יוסי וההן נשוך לא [כמעורס] הוא [את אמר] אינו מצטרף [והכא אינו מצטרף] . ופירוש הירושלמי הכי שהקשו מתני' דפרקא קמא דקתני וכולן מצטרפין אמתניתין דפרקא בתרא דאין מצטרפין אלא מין במינו. ופריק ר' יונה משמיה דר' יוחנן דמתניתין דפרק קמא דוקא בשבללן יפה זה עם זה ועשה מכולן עיסה אחת וכדתני ר' חייא כולן שבללן זה עם זה בתבואה או בקמח ועירסם לאחר מכאן או בציקות דלאחר שעירס זה לעצמו וזה לעצמו חזר ובללן בצקן יחד וערסן וערבן יפה יחד. אבל מתניתין דפרק בתרא בשלא בללן אלא שעירסן זה לעצמו וזה לעצמו ואחר כך הקיפן זה לזה, ואף על פי שנושכין בציקן זה את זה אין מצטרפין אלא מין עם מינו בלבד, ושאלו אם עירס יפה ראשי העיסה זה עם זה מהו מי הוי כבלול או לא, והדר ר' יוסה דלא דאף שנושכין בציקם זה את זה עד שאם יפריד זה מזה ישאר בזה ואפילו הכי אמרו שאינן [מצטרפין]. ואיכא למידק שכאן עשו הכוסמין מין החטים ומין השעורים, ואלו בפרק כל שעה (פסחים לה, א) אמרו כוסמין מין חטים שבולת שועל ושיפון מין שעורים דמשמע הני מין שעורים אבל לא הכוסמין, תירץ רבנו שמשון ז"ל (ריש כלאים) דהתם הכי קאמר כוסמין אף מין חטים אבל שיבולת שועל ושיפון מין שעורים ולא מין חטים.
פסקי חלה · סימן א׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פסקי חלה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.