שיעור זה לכל עיסה שבחמשת המינין, דמתניתין סתמתא קתני לה [ולא] חלקו בין חטין לשאר המינין ולא בין היפות שבהן לרעות שבהן. אבל בברייתא נחלקו בדבר זה דגרסינן בפרק אלו עוברין (פסחים מח, א) גמרא כיצד מפרישין עיסה בטומאה, וכמה שיעור עיסה, ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר בחטין קבין ובשעורין שלשת קבין, ר' נתן אומר משום ר' אליעזר חלוף הדברים, והא תניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר בחטין שלשה קבין ובשעורין ארבע קבין, לא קשיא הא בחוסיכתא הא במעליותא, ולא קיימא לן כחד מיניהו לגבי תנא דמתניתין דמסכת חלה וחכמים דמסכת עדיות (פ"א, מ"ב) דלא חלקו כלל, אלא שאני תמה כי אמרו שם כמה שיעור עיסה האיך לא הביאו מתניתין דחלה ומתניתין דעדיות ובריתא דכיצד משתתפין. שנינו בפרק שני של מסכת חלה (מ"ו): חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן ושאורן [וסובן] ומורסנן חמשת רבעים חייבים ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין. הן ושאורן וסובן ומורסנן [חמשת] רבעין חייבין. כלומר שהכל מצטרף לשיעור חמשת הרבעין כל שלא ניטלו מתוכן, ופירשו בירושלמי (פ"ב ה"ג) אמר ר' יוחנן דרך עיסה שנו כל שלא ניטל מורסן מתוכן זו דרך עיסה, ואמרו בפרק כלל גדול (שבת עו, ב) שכן עני אוכל פתו עיסה בלוסה, אבל ניטל מורסנן וחזר לתוכן אין זו דרך עיסה. ומיהו דוקא להצטרף הוא שאין מורסן וסובן מצטרפין לחמשת רבעים אחר שניטלו מהם, אבל יש בלא הן חמשה רבעין חייבין ובלבד שיהא ראוי לאכילה כל שכיוצא בהן אוכלין אפילו הרועים שזו היא עיסת הכלבים שהרועים אוכלים ממנה, כמה שפירשו עליה בירושלמי כמו שכתבנו למעלה. שנינו (פ"א, מ"א): חמשה דברים חייבין בחלה החטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל והשיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה. ודוקא בשבללן ועשה מהן עיסה אחת, אבל גלגל כל אחד בפני עצמו אף על פי שהקיפן זה אצל זה אחר כך אין כולם מצטרפין, שאין כולן מין אחד אלא כל אחד מצטרף זה עם (זה) מינו ולא עם שלא במינו. דתנן בפרק בתרא דחלה (מ"א-ב): שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין, בזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור, איזהו מין במינו החטים אינן מצטרפים עם הכל אלא עם הכוסמין, השעורין מצטרפות עם הכל [חוץ] מן החטים, ושאר מינין מצטרפים זה עם זה, והא דקתני שהכוסמין והחטים מין אחד וכן השעורים עם שאר המינין לענין חלה בלבד אמרו ולא לענין כלאים כמו שיתבאר למטה.
פסקי חלה · סימן א׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פסקי חלה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.