מנחת חינוך · סימן צ״ט, ג׳

האפוד של חמשה מינים הי' זהב תכלת וארגמן ותולעת שני (וג' מינים אלו הם צמר) ושש והי' כל חוט מד' מינים אלו כפול ששה ובכל חוט הי' חוט זהב. ולדעת רש"י שוזר את כולם ושזור על כ"ח. ולהר"ם הי' כל חוט שזור בפ"ע והיו שבעה שש של המין וחוט של זהב והי' ארוג כמו כל בגדי כהונה. וחשב האפוד הי' ג"כ ארוג עם האפוד ג"כ ממינים הנ"ל. וכתפות האפוד בודאי ג"כ ממינים הנ"ל אך לא הי' נארג עם האפוד רק הי' נתפר במחט להאפוד כ"ה ברש"י פ' תצוה ור"מ כאן. והנה צורת האפוד לא אכתוב כאן ערש"י תצוה ובר"מ ויש קצת שינוים ע"ש ותראה. והי' על כתפות האפוד על כל כתף אבן שוהם במשבצות זהב ומבואר שהיה האבן מרובע. ובמ"ל כ' שא"י מנין זה וגם דעת רש"י ור"מ שהיו משוקעים האבנים בהמשבצות. ודעת הרמב"ן דהיה עושה המשבצות כמין מושב למטה וכמו מזלג שלש שנים אוחזין באבן והי' האבן נראה מכל צד. והי' מפתח על שתי האבנים שמות השבטים ששה מצד זה וששה מצד זה על כל אבן ששה שבטים וע"ש בש"ס סוטה דאבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו ולא מסרטין עליהם באיזמל אלא על ידי שמיר והר"מ השמיט זה ובמ"ל עמד בזה. ודעת הרמב"ן שמצדד דאבני האפוד מסרטים באיזמל רק אבני החושן צריך שמיר דכתיב במלואותם ע"ש ברמב"ן עה"ת ובמ"ל כאן. ודעת הר"מ בסדר כתיבות השמות בד"ז כ"ה אותיות לכל צד. ובכ"מ הקשה על הר"מ מש"ס דסוטה ע"ש.