מנחת חינוך · סימן צ״ט, קי״א

ואסור להיות דבר חוצץ בין בשרו לבג"כ עיין ר"מ כאן פ"י דיני חציצה ואם יש חציצה עבודתו פסולה. ונראה נמי דדינו כמו שעובד בלא בגדים וח"מ בי"ש. וכה"ד ששימש בפמ"ד בגדים או כה"ג ששימש בפחות מח' בגדים או ששימשו בבגדים יתרים כגון שני אבנטים וכדומה הכלל יתר בגדים שוה למחו"ב. ואם כרך בגד שלא במקום בגדים אם הוא ג"א על ג"א הוי יתר בגדים פחות מזה לא הוי יתר בגדים וצלצול קטן דחשוב אפילו פחות מג"א הוי יתר בגדים עיין ר"מ ובהשגת ראב"ד ובכ"מ. ותש"י חוצצין ותש"ר היה יכול להניח כי שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת בכה"ג וכה"ד היה מניח למטה מהמצנפת ול"ה יתר בגדים עש"י ולא היה מחויב להניח תפילין ש"ר עיין זבחים י"ט דכהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדן פטורים מן התפילין דעוסק במצוה פטור מן המצוה רק אם רוצה מניח ול"ה יתר בגדים. ואם עבד מח"ב או ית"ב ח"מ בי"ש והוא מהלאוין של מב"ש שלוקין עליהם אם התרו בו למלקות עיין ר"מ פי"ט דסנהדרין דנחשב זה הלאו בין הלאוין שלוקין עליהם. וקצ"ע שהשמיט הרהמ"ח דלוקין והאמת כ"ה דחייב מלקות וכבר כתבתי דמחלל עבודה גם כן. והנה הרב המחבר כתב ונוהג בז"כ היינו העשה ונראה דלאו הזה והעונש ג"כ אינו אלא בכהן דראוי לעבודה אבל מי שא"ר לעבודה א"ע בלאו הזה כ"ה בר"מ פ"ט מהב"מ הי"א ז"ל כהן טבול יום כו' ומחו"ב כו' חייב על כל אחד ואחד ואם הי' זר אינו לוקה אלא א' משום זרות ובכ"מ מביא תוספתא כו' וטעמא משום דלא הוזהר מלעבוד טמא ומחו"ב כו' אלא מי שהוא ראוי לעבוד אבל הזר הואיל וא"ר לעבוד א"ע בשום א' מאלה עכ"ל ונ"פ זר שעבד שוגג והי' מזיד על מחו"ב שעבד בלא בגדי כהונה א"ח מב"ש ולא מלקות על מח"ב כי לא הוזהר ע"ז רק משום זרות ועל זרות הי' שוגג וע' קדושין ל"ו ע"ב תוס' ד"ה חוץ כתבו ג"כ דנשים בנות אהרן כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא ה"ל מחו"ב אם עבדו בלא בגדים ובפר"ד בדרך מצותיך נסתפק אם בנות אהרן שעבדו במקדש אי ח"מ כזר או אפשר דא"ח רק עוברי' בלאו הבמ"ע ע"ש. אם כן בצד זה דנאמר א"ח מיתה על כל פנים כיון דלא נצטוו בהבגדים דא"ר לעבודה א"ח ג"כ משום מח"ב. הכלל דלאו זה אינו אלא בראוים לעבוד ובא"ר לעבודה א"ע בלאו הזה וא"ח כלל מלאו זה. וער"מ פ"י הפה"מ פוסק חלל לא יעבוד ואם עבד עבודתו כשרה שנאמר ברך ה' חילו אף חולין שבו תרצה והנה ז"פ אם חלל עבד בלא בגדים ודאי מחלל עבודה דלא עדיף מכהן כשר. אך נ"ל על כל פנים כיון דא"ר לעבוד אם כן לא נצטווה על בג"כ ואח"מ אם עבד מח"ב ואי לאו דהתורה מיעטה נשים לא היו מצווים על בג"כ כמ"ש התוס' אם כן חלל אח"מ על מח"ב כנ"פ. ונראה דאפילו אם נאמר דחלל מחלל עבודה רק העבודה קודם שנודע היא כשרה דזה ילפינן מברך ה' חילו עכ"מ אם עבד מחו"ב קודם שנודע והי' מזיד על הבגדים ואח"כ נודע שהוא חלל נראה דא"ח על עבודה שהיה מח"ב דבאמת אגלאי מלתא למפרע דא"ר לעבוד ולא נצטוה על הבגדים אף דגזירת הכתוב דעבודתן כשרה זה מכלל הברכה אשר ברך הש"י לאהרן והוא רק לענין ברכה אבל לא לענין קללה שנתחייב על ידי זה מב"ש ומלקות. וכיון דנודע עתה שלא הי' אז ראוי לעבודה פטור על הלאו דמח"ב כנ"ל. והנה הלאו הזה ככל הלאוין חמורין ועובר בעשה ג"כ דלבישת בגדים ועובר בלאו ועשה ולענין תשובה ושאר דברים כמ"ש כ"פ ה"ל לאו חמור ועשה. וחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ג"כ אינם בלאו זה כמ"ש ומכ"ש בעשה וק"ל: