מנחת חינוך · סימן צ״ח, א׳

להטיב כו'. הנה המנורה הוא דין ממצוה זו. ונבאר תחלה צורתה ומקום הנחתה ומבואר בר"מ פ"ג מהבהב"ח. צורתה מפורש בקראי ובודאי לכתחלה עושין של זהב והי' ז' קנים קנה אמצעי וג' קנים יוצאים מצ"א וג' מצד שני. ונרות שבהם היו הפתילות והשמן היו קבועים בקנים והיו ס"ה במנורה כ"ב גביעים וי"א כפתורים וט' פרחים ואלו השנים וארבעים מעכבים דאם חסר א' המנורה פסולה והיו כולם משוקדים כ"ה בר"מ וכ' הר"י קורקס דיצא להר"מ מש"ס דיומא דמבואר שם דתיבת משוקדים הוא מה' פסוקים שאין להם הכרע. וכתיב ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ולא ידעינן אי משוקדי' קאי אגביעים או על כפתורים ופרחים. ע"כ פסק הר"מ לחומרא מס' שיהיו כולם משוקדים הגביעים והכפתורים ופרחים. ובמ"ל תמה ע"ז דהפ' שאין לו הכרע הוא דכתיב ובמנורה ארבעה גביעים משוקדי' כפתוריה ופרחי' ואין הכרע לתיבת משוקדי'. וזה דוקא בגוף המנורה אבל בקנים היוצאים בהן [כתיב] שלשה גביעי' משוקדי' בקנה הא' כו"פ ואיכא הפסק תי' בקנה הא' בין משוקדים לת' כפתור ופרח אם כן בודאי לא קאי משוקדים רק על גביעי' ולא על כו"פ וכ"כ רש"י ותו' ולמה כ' הר"מ דהכל היו משוקדי' אפילו כפתוריהם ופרחיהם של קנים ובאמת לא היו כו"פ משוקדי' רק של גוף המנורה היינו קנה האמצעי אבל בקנים ל"ה משוקדים רק הגביעים לבד וצ"ע. והיכן היו הגביעים וכו"פ עיין ר"מ כאן. ומשקלה צ"ל ככר עם הנרות הקבועים בה ומלקחי' ומחתותי' אינו בכלל הככר וצ"ל ככר חוץ מכלים אלו רק המנורה וכלים הקבועים בה המבוארים לעיל. והנה לעיל בכלים המבוארי' שיעורי המדות וכן כאן דמבואר שיעור המשקל בתורה אפ"ל דיש להם שיעור למטה דלא יהיו פחותים משיעור הזה אבל למעלה אפשר דאין להם שיעור ואם הם יתר מהמדות או מהמשקל אין בכך כלום. אך ע' רש"י תרומה פ' ל"ט ככר זהב כו' שלא יהי' משקלה עם כל כליו אלא ככר לא פחות ולא יותר מבוא' בדבריו להדיא דהיא גזירת הכתוב דלא יהי' יותר אפילו כ"ש. ולענ"ד כן מפורש במנחות כ"ט עשרה מנורות עשה שלמה והביא לכל מנורה אלף ככר והכניסהו אלף פ' לכור והעמידוהו על ככר אח"ז הביא ברייתא דמעשה הי' במנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב והכניסו פ' פעמים לכור והעמידו על ככר חזינן דעשו כל הטצדקאות שלא יהא אלא ככר ורק בד"ז שלא יותר היו עושין שלא יהי' רק בצמצום. אך צ"ע אם נאמר דאף בידי אדם א"א לצמצם עי' בכורות וחולין כ"ח ובתוס' הביאו סברת ר"ש דמחצה ע"מ כרוב אף דא"א לצמצם היינו דאיכא שני סברות אפשר דהוא יותר ממחצה את"ל מחצה ג"כ כשר וליכא רק חד סברא דלמא היא פחות ע"כ אפילו בדאו' שרי ע"ש. אם כן היאך נוכל לעשות המנורה של זהב כיון דבין פחות בין יותר פסולה וא"א לצמצם אפילו בי"א. ול"ק ממנורה שעשה מרע"ה דהי' בדרך נס כמ"ש תעשה שנעשה מאלי' ביד"ש אך אח"ז כשהיו עושין מנורה ובימי חשמונאים והיאך נוכל לסמוך על הנס והדינים והמצות לא נאמרו ע"ד נס וצ"ע. שוב נזכרתי שהוא קושית הש"ס בכורות י"ז ומתרץ ש"ה דרחמנא אמר עביד. ולולא פירש"י נ"ל דאין ביתר קצת קפידא ואינו מבואר ג"כ בר"מ ומהמנורות הנ"ל אין ראי' דעשו כל טצדקאות להיות דוגמת כלי מרע"ה. ואם א"א לצמצם יש באמת שני הסברות שמא מצומצם או קצת יותר ומתחלה עשו כל האפשרות שישוה למנורת מרע"ה אבל אם היה קפידא בדבר לא היו רשאין לעשות דאולי לא יהי' כן ויהי' נגד הדין. וצריכה להיות כולה מקשה היינו מן העשת של זהב היינו חתיכה זהב מכה בקורנס עד שיצאו כל הכלים ואם היתה מן הגרוטאות היינו זהב שבור פסולה כ"ה בש"ס וכן אם היתה חלולה פסולה. ונראה דד"ז ג"כ במנורה ונרותיה כמו המשקל שכלול נרותיה ה"ה לד"ז כי הנרות קבועים ויש להם דין א' כנ"פ. וכ"ז במנור' של זהב ורשאים לעשות מנורה מכ"מ מתכות חוץ משל עץ ואבן וחרס הכלל משל מתכות עושין.