מנחת חינוך · סימן צ״ה, ח׳

ונראה כיון דכבר כתבנו דפסקינן דארון וכפורת עשרה והיינו כמ"ד דהגובה הי' עשרה ומשהו להשוליים של החיצון אם כן חזינן הציפוי בהשוליים לא הי' רק משהו אם כן למה נאמר דבכתלים למעלה הי' עובי ביותר ודאי כל הציפוי היינו עובי הארון החיצון לא היה רק משהו ולמ"ד דעובי השוליים הי' טפח אפשר דכל הציפוי הוי כן. אך כבר כתבתי דודאי הלכה כר"י אם כן כל הציפוי הי' עביו משהו כנ"ב. ומבואר בתורה ויצקת לו ארבע טבעות זהב כו' על ארבע פעמותיו ושתי טבעות על צלעו וכו' ועשית בדי וכו' והבאת את הבדים בטבעות לשאת כו' פירש"י פעמותיו כתרגומו זוויתי' ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים והבדים נתונים בהם כו' ושתי טבעות כו' פירש"י הן הן ד' טבעות הכתובים בתחלת המקרא ופי' לך היכן היו ע"ש. מבואר דעת רש"י שלא הי' בארון יותר מד' טבעות והטבעות היו בזויות סמוך לכפורת והיו הבדים בהם והיו נושאין בהם את הארון אם כן הי' הבדים על כתפות הנושאים והארון הי' למטה מכתפות מגיע סמוך לארץ כי בצד העליון הי' נושאים אותו. והרמב"ן עה"ת השיג עליו וכתב שאין זה דרך כבוד שהארון יהי' למטה ומביא בשם הראב"ע שלא מצינו במקרא פעמי ל' זויות ע"כ כתב הרמב"ן דפעמותיו היינו זויות התחתונות ופעמי לשון רגל כמו מה יפו פעמיך וכו' והי' הטבעות על זויות התחתונות ושם הי' הבדים ונשאו אותו והיה כל הארון למעלה מכתפותיהם וכו' ע"ש. ובאמת ד' הרמב"ן תמוהים מאד דמבואר להדיא בשבת דצ"ב המוציא משא למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת מנלן ומסיק דילפינן מארון דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן י' וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תלתא מלעיל וב' תלתא מתחת אשתכח דלמעלה מעשרה הוי קאי וע' רש"י שם מבואר דתרי תלתא הי' מלמט' מכתפותיהם והיינו ששה טפחים וב' שלישי טפחים ע"ש. מבואר להדיא דרוב הארון הי' תלוי למטה מהכתפות לא כהרמב"ן. וראיתי קושיא זו זה כמה בפי' על התורה להגאון הפלאה ואינו ת"י כעת. שוב מצאתי לפי' הטור על התורה שהביא קושיא זו על הרמב"ן בשם אביו הרא"ש וד' הרמב"ן תמוהים. אך גם דברי רש"י צריכין תיקון דרש"י פי' בזויות העליונים סמוך לכפורת אין הפשט דהי' ממש סמוך לכפורת דלפי הש"ס היו מרוחקים הטבעות מהכפורת ב' טפחים ושליש טפח ועם הכפורת הי' ג' טפחים ושליש ע"כ וכצ"ל ברש"י. אך מכל מקום קרוי זויות בצד העליון בארון דהיו מקרבי לצד מעלה ולצד התחתון היו מרוחקי' הרבה. ובזה משוה דעת הרמב"ן עם רש"י שלא הי' אלא ארבע טבעות והי' בהם הבדים והיו נושאים אותם על ידי הבדים הללו ודעת תוספות יומא ע"ב ע"א ד"ה כתיב דעתם דהי' ח' טבעות ד' טבעות דכתיב ברישא דקרא ויצקת וכו' ושתי טבעות על צלעו וכו' הי' טבעות אחרים למעלה או למטה מאותם טבעות ובד' טבעות הי' שני בדים קבועים בהם דעליהם הלאו לא יסורו ממנו כמש"א אם ירצה השם לקמן ובארבע טבעות אחרות היו נותנים בהם שני בדים בשעה שהיו נושאים את הארון ובאותם בדים נושאים הארון והיו מסירין הבדים בשעת החניי' ובבדים שהיו קבועים בארון לא היו נושאים אותו רק בבדים אחרים שהיו בטבעות אחרים וע"ז נאמר בפ' במדבר בשעת סילוק המסעות ובא אהרן וכו' וכיסו את הארון וכו' ושמו בדיו דאז בשעה שהיו צריכים לשאת את הארון היו משימים בו בדים לשאת אותו ולא היו נושאים בבדים הקבועים שם ע"ש באריכות וברמב"ן שם מביא דעת הראב"ע ג"כ שהיה שמונה טבעות ואין דבריו נראים בעיני הרמב"ן ולא כתב הטעם ובס' אוה"ח דחה ג"כ דעת תוס' הנ"ל וכתב דרך אחר שהיה בתוך הטבעות הקבועים עוד טבעות נעים ונדים וצ"ע עד יבא ויורה צדק בב"א. ושיעור גודל חלל הטבעות ועובי הבדים אינו מבואר בכתוב ואין קפידא בזה והבדים הי' של עצי שיטים מצופים זהב. וכבר כתבתי דאפשר דכל מתכות כשרים לארון ומכ"ש לבדים עי' לעיל. והטבעות והבדים היו נתונים לרחבו של ארון והי' בד מצד רוחב א' והשני מצד רוחב האחר וכל אורך הארון הי' מפסיק בין הבדים היינו ב' אמות וחצי והיו מהלכים שני אנשים מצד זה וב' אנשים מצד זה ובפחות מזה דהיינו ברוחב לא היו יכולים לילך ב' אנשים ע"כ היה כל האורך מפסיק ונישא בד' אנשים ב' מצד זה וב' מצד זה כ"ה במנחות צ"ח ע"ב.