מנחת חינוך · סימן צ״ג, ג׳

וכבר כתבתי דצריך לקבל עליו זיי"ן מצות וזה נקרא גר תושב וער"מ סו"פ לענין ישיבה בארצנו כתב הר"מ דג"ת רשאי ואין מקבלין ג"ת אלא בזמן שהיובל נוהג כו' והראב"ד בהשגות כתב איני משוה לו בישיבת הארץ היינו הראב"ד סובר בדעת הר"מ דל"מ אם מקבל זיי"ן מצות בזמן שאין היובל כיון דאין מקבלין ג"ת אם כן אם מקיים ז' מצות דינו כעכו"ם והראב"ד סובר דלענין ישיבת הארץ כיון דל"ש הטעם שאמרה התורה פן יחטיאו אותך כו' ועיין כסף משנה דהר"מ גם כן סובר כן דאם מקבל בעצמו ש"ד ע"ש. ונראה דכאן נמי אף בזמן שאין היובל נוהג מכל מקום אם קבלו זיי"ן מצות מותר לכרות להם ברית ולא להרגם כי עיקר הלאו הזה ג"כ משום לתא דע"ז כמ"ש הרהמ"ח אם כן אם מקבל עליו ז' מצות אפילו בזה"ז מצוה להחיותו ג"כ כמ"ש הר"מ שם בג"ת אך אין הב"ד מקבלין כמ"ש הכסף משנה. ומכל מקום ד"ז לא ראיתי בש"ע ה' ע"ז ובחה"מ שמביא המחבר ד"ז במקיים ז' מצות מצוה להחיותו וגם ליתן להם מתנה ובב"י ח"מ סי' רמ"ט מביא דכל עכו"ם במשמע אבל לא ג"ת וכן מביא שם בש"ע וסמך במקומות אלו ע"ז שכתב בחה"מ נראה דנמשך אחר דבריו בכ"מ כאן דגם האידנא שייך ג"ת להחיותו ולכל הדברים הנוהגים בג"ת דאל"ה לא היה מביאו דאין דרכו להביא דינים שא"נ בזה"ז. וער"מ פ"ח מה' מלכים דאינו נקרא ג"ת רק אם מקיים ז' מצות מפני שהקב"ה ציוה בהן בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שב"נ מקודם נצטוה בהם אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה ג"ת ואינו מחסידי או"ה ועיין כסף משנה דרבינו כ"כ מסברתו. ומכל מקום נתישבתי דדוקא לענין ישיבת הארץ יש ג"ת אף האידנא אבל להחיותו אף שקיבל בעצמו ל"מ. והוא מפורש בע"ז ס"ה ר"י שדר ליה קורבנ' לאבידרנא ביום אידו אמר ידענא דלא פלח לע"ז א"ל ר"י והתניא איזה ג"ת שקיבל עליו בפני ג' חבירים ותירץ לענין להחיותו תני' מבואר להדיא לענין להחיותו צריך לקבל בפני ג' ואם לא קיבל אינו בדין להחיותו וכיון שהב"ד אין מקבלין האידנא בזמן שאין יובל נוהג רק מקיים מצות עשה אין לו דין ג"ת לשום דבר הן להחיותו או לענין מתנה עיין בח"מ שהביא ד"ז לענין מתנה דכתיב תתננה או מכור והטעם דאסור ליתן להם מת"ח. וג"ת אינו נוהג האידנא לשום דבר רק לענין ישיבת הארץ סברת הראב"ד דא"נ ג"ת אבל לענין הדינים שמבואר גבי ג"ת ודאי ל"מ מה שקיבל בעצמו ומקיימם ובעזה"י יבואר במקום אחר: