מנחת חינוך · סימן ט׳, ו׳

והנה מצוה זו אף דכתיב בפסוק ביום הראשון תשביתו ודרשו דהיינו מעיו"ט אם כן אפשר המ"ע דוקא בעיו"ט אבל בי"ט אינו מצוה כלל. אך הסכמת האחרונים ע' נוב"י ק' ות' דכל ז' ימים מוזהר על העשה וכ"ד התוס' דב"י נל"ע ועיין באחרונים. וחמץ של אחרים ושל גבוה כמו שאין עובר בב"י כן א"ע בעשה דתשביתו ובקע"א עוברים ושוה לב"י ע' שאג"א באריכות ועיין באחרונים מדיני ביטול. והנה לענין ב"י וב"י דעת הש"א דוקא על כזית עוברין ופחות משיעור אפילו איסור תורה אינו וכ"ד הרבה אחרונים והטעם דאינו חזי לאצטרופי בכא"פ והובא כ"פ בח"ז אם כן אינו מוזהר ג"כ על העשה פחות מהשיעור וליכא איסור תורה כלל מכל מקום נראה לפמ"ש להשיטות דהוא מ"ע אקרקפתא דגברא להשבית חמץ אם כן בפחות מכשיעור נהי דא"ע מכל מקום מצוה עליו להשבית אף פחות מכשיעור כמו כל מ"ע שהבאתי לעיל בשם אחרונים דפחות מכשיעור קצת מצוה איכא ע"ל אם כן ה"נ ועיין תוס' פסחים כ"ח דאף ר"ש דסובר דע"פ לפני זמנו אינו עובר בלא כלום מכל מקום מודה ר"ש דאסור באכילה מן התורה מחמת העשה דתשביתו ותשביתו משמע שלא כדרך אכילה וע"כ עובר בעשה זו בע"פ אף לר"ש וג"כ נ"מ לדידן לדעת הר"מ והרבה ראשונים דפוסקים כר"י דלפני זמנו עובר בלאו ולוקין אם כן לשיטתם עבר על הלאו ועל העשה דתשביתו ג"כ ונ"מ אם אכל חמץ שלא כד"א דאין לוקין בחמץ ואף איסור דאוריית' ליכא ככל האיסורים שבתורה והד' עתיקין ע' מקו"ח סי' תמ"ב דעתו גבי חמץ נהי דאין לוקין מכל מקום איסור תורה איכא מחמת העשה דתשביתו עפ"י ד' התוס' הנ"ל והעשה לא נכתב בלשון אכילה ואסור אף שלא כד"א ע"ש אם כן בע"פ ג"כ אם אכל חמץ אף שלא כד"א עבר על העשה ואסור מן התורה ופשוט: